ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ב ח

לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת פי' בחלוקה כדכתיב לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו וכאן הוציא אהרן מכלל בניו לומר שהוא בחלוקה אלא כל מה שירצה יטול אומר מנחה זו אני אוכל חטאת זו אני אוכל מיהו הראוי לחלוקה כגון חלות של עצרת וחלות של לחם הפנים וכן בשאר החלות של מנחות אינו נוטל הכל לעצמו ואם מחצה אינו נוטל [אלא] פחות מן המחצה שהרי אמרנו למעלה נוטל ארבעה או חמשה מלחם הפנים: ור' חולק בברייתא על זו המימרא ואומר מחצה לאהרן ומחצה לבניו ומפיק טעמא מדכתיב בלחם הפנים והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש מ"מ בדבר שאינו ראוי לחלוקה כגון מנחה אחת או חטאת אחת ואשם אחד הוא נוטל כרצונו דלאו אורח ארעא למיתן ליה פלגא דמנחה או פלגא דחטאת. וכי הא מילתא איתא ביומא [יז:]. ובמסכת יומא בירושלמי [פ"א ה"ב]. מקשי ליה מנחה זו אני אוכל וכו' כאן נוטל את הכל וכאן נוטל מחצה. אמר ר' זעירא כאן ליחיד כאן לצבור: