ראב"ד על ספרא, צו, פרשה יא ב

בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות. אמר ר' יוסי אם מצינו שלא חילק הכתו' בין קרבן גוים לקרבן נשים וכו' לתנופה אימא לא חילק בסמיכה שאינה אלא בבעלים תאמר בתנופה שאינה בבעלים שהרי תנופה בכהן ת"ל בני ישראל בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות כך היא שנויה בכאן: ובמנחות פ' כל המנחות [סא:] בגירס' מהופכת אמר ר' יוסי מה מצינו שחלק הכתוב בין קרבן ישראל לקרבן נשים לתנופה מה לא חלק בסמיכה שסמיכה בבעלים נחלוק בתנופה שהתנופה בכהנים ומה ת"ל בני ישראל בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות: פי' אבל קרבנן טעון תנופה אבל אין טעון קרבנן סמיכה מפני שהסמיכה אינה אלא בבעלים וכיון שנתמעטו קרבנן מן הסמיכה נתמעט לגמרי אבל תנופה אעפ"י שנתמעטו הן עצמן שאינן מניפות כקרבן ישראל שמניח כהן את ידו תחת יד הבעלים: זה הדרך לגירסא דמנחות אבל לזאת הגירסא דומה כי היא דרך אחרת וסבירא ליה לר' יוסי דקרבן נשים וקרבן גוים לא בעו תנופה כלל: והכי קאמר אם מצינו שלא חלק הכתוב בין קרבן נשים לקרבן גוים דלא בעו סמיכה כלל לא נחלק ביניהם לענין תנופה שאין קרבנן טעון תנופה כלומר ומה היית צריך לומר ואין הנשים מניפות כיון דאמרת ואין הגוים מניפין ממילא אנו יודעים שהנשים כמו כן נתמעט קרבנן ממנה: הדר אמר צריך אני לפרש שהייתי יכול לומר שאין זו דומה לסמיכה מפני שהסמיכה אינה אלא בבעלים. ואם מיעטת מהן סמיכה הנה נשאר הקרבן בלא סמיכה אבל תנופה שהיא ביד בעלים וביד כהן אם נתמעטו ממנה שמא הקרבן שלהן טעון תנופה ביד כהן ואעפ"י שאין קרבן גוים טעון תנופה כלל יהא קרבן נשים טעון תנופה בכהן: והטעם להפרש זה בין קרבן גוים לקרבן נשים מפני שנתרבו הנשים בענין תנופה במקום אחד במנחת סוטה והנזירה הילכך הייתי סבור שיש כאן הפרש בתנופת כהן בין קרבן גוים לקרבן נשים לכך הוצרך לומר בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות לומר שקרבן גוים ונשים שוה הוא לתנופה שאין בהן תנופה כלל: זה הדרך נראה ליה לפי זאת הגירסא ותרי תנאי נינהו אליבא דר' יוסי: ודייקא נמי דפליגי תנאי בהא מילתא מדקתני בפ' שתי מדות [צג:] חומר בסמיכה מבתנופה שהתנופה נוהגת ביחיד ובצבור בחיים ובשחוטים בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים מה שאין כן בסמיכה ולא קתני ונוהגת בקרבן [נשים] מה שאין כן בסמיכה אלמא תנופה נמי אינה נוהגת בקרבן נשים: