ראב"ד על ספרא, צו, פרשה י יא

כל דם לא תאכלו יכול אף דם מהלכי שתים פי' דם האדם יכול האוכלו יהא בכרת: דם ביצים פי' כגון ביצים מוזרות: מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהם טומאה חמורה ויש בהם טומאה קלה טומאה חמורה שמטמאה את האדם במשא כי אכילת נבלת עוף טהור משא היא מפני שהיא טומאת בית הסתרים ואין אדם מטמא מבית הסתרים במגע אלא במשא והכי איתא במס' נדה פ' יוצא דופן [מב:]. ויש בהם טומאה קלה שמטמאין טומאת אוכלין ואין מטמאין אדם וכלים: נבלת העוף מפני שאינה מטמאה את האדם אלא לרבות את בית הבליעה: אבל בחוץ אוכלין ומשקין מיהת מטמאה במגע: ונבלת בהמה נמי משכחת לה בכזית נבלה שאפהו כבצק והשלימו לכביצה שהוא מטמא אוכלין ומשקין במגע ואינו מטמא אדם שהבצק חוצץ. ויש בהן איסור ויש בהן היתר של ידי שחיטה הם ניתרים וקודם שחיטה הן אסורים: אף כל שיש בו טומאה קלה וכו' לאיתויי כוי דקסבר בריה הוא: יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה אעפ"י שאפוהו כבצק מטמא טומאה חמורה אפי' במגע מפני שטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: יצא דם שרצים שאין מטמאה טומאה חמורה שאין מטמאין במשא. יצא דם ביצים מוזרות שאינו מין בשר דם דגים דם חגבים שכולו היתר דלא בעו שחיטה והכי מפרש להא מילתא בכריתות פרק דם שחיטה [כא.] בכלל ופרט וכלל קא דריש ליה: כללא קמא לאו כללא בתרא כרת לעוף ולבהמה מה ת"ל כלומר תרי פרטי למה לי. הדר אמר אילו נאמר עוף ולא נאמ' בהמה הייתי אומ' אי מה עוף שאין בה כלאים פי' שאין חייבין על צמרו משום כלאים אף בהמה שאין בצמרה משום כלאים והוה מיתנא מכללא בהמה טמאה ושור ועז. אבל מיני רחלים וכבשים דאית בצמרייהו משום כלאים מיחייב עליהם להכי אצטריך ולבהמה לאיתויי כל מין בהמה. ואם נאמר בהמה ולא נאמר עוף הייתי אומר מה בהמה שאינה באם על הבן אף עוף שאינו באם על הבן ואינו דומה לבהמה לא מיחייב על דמו לכך נאמר עוף לאיתויי כל עוף: והשתא דכתיבי תרויהו על כרחיך מאי אית לך למימר לאיתויי כוי דדמי להו בכולהו שיש בהם טומאה חמורה וקלה ומין כשר ויש בו איסור והיתר ולמעוטי הנך דלא דמו להו והכי מפרש לה בכריתות: [כא:] והא דאמרינן לעיל מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן איסור והיתר יצאו דגים וחגבים שכולהו היתר משום עוף טהור ובהמה טהורה נקט לה להא מילת' ולאגמורי דדגים וחגבים לא בעו שחיטה. וביצים נמי דקתני יצאו ביצים שאינם מן בשר. לאגמורי דביצים לאו מין בשר הוא ואפי' מן השליל של ביצים שבמעי התרנוגולת ואין בהן משום נבלה לא לענין טומאה ולא לענין איסור נבלה כדאיתא במס' יום טוב פ"א [ז.]: ואיתא לקמן בפ' כסוי הדם בענין טומאת נבלת עוף טהור ולא תני להאי צד משום דהוה צריך ליה דהא הנך כולהו ממעטי משום דאין בהם טומאה חמורה וטומאה קלה. אדם דאין בו אחר מיתה טומאה קלה כדפרישית לעיל: שאפהו כבצק והשלימו לכביצה אוכלין דאית ביה כזית בשר בתוך הבצק מטמא טומאה חמורה הוא כדפרישנא: ואית ליה ביה כזית בשר לא מצטרף כלל ואפי' חשב עליה לאכילה משום דבטלה דעתו אצל כל אדם: שרצים נמי אין בהם טומאה חמורה של משא כדאמרן: דם ביצים ודם חגבים ודגים משום דאין בהם טומאה כלל לא במגע ולא במשא: אלא הא דתנא להו להנך צדדין כולהו לאגמורי על הני דליתנהו בהו: ביצים שאינן מין בשר לענין טומאה ולענין איסור נבלה: וחגבים ודגים אינם טעונים שחיטה אבל ביצים יש מהם שטעונין שחיטה כגון שליל של ביצים שבמעי התרנגולת וכן בעוף טמא אסורין הן ואפי' ביצים שיצאו לחוץ כדכתי' ואת בת היענה וכו' כדאיתא במס' חולין פרק אלו טרפות [סד:]: