ראב"ד על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א ז

וישם עליו את החשן ויתן אל החשן וכו' פרשה זו נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות היינו נלמדה לשירות יום יום ונלמדה לשירות יום הכפורים אלא שבכל יום ויום משמש בבגדי זהב וביום הכפורים משמש בבגדי לבן: ומה יש בה דוגמא לשירות יום יום הוא לבישת הבגדים על זה הסדר האמור כאן ואם חסר אחד מהם עבודתו פסולה. ומה יש בה דוגמא ליום הכפורים לפרישת שבעה לכהן גדול והוא עובד בידיו בכל ימי הפרישה כדי להיות רגיל בעבודה כמו שעשה אהרן בשבעת ימי המלואים שהיה רואה ומסייע למשה כדי להרגיל את ידיו ובשמיני עבד אהרן דוגמת יום הכפורים שאין עבודה כשרה אלא בו: ובסוף הנסחא כך מצאתי פרשה זו נלמדה לשעתה ונלמדה לדורות נלמדה לשירות יום יום ונלמדה לשירות יום הכפורים בכל יום משמש בבגדי זהב וביום הכפורים בבגדי לבן וזה הענין אין לו דוגמא בכאן שלא מצינו כאן לאהרן לעבודה בבגדי לבן: ואם יאמר אדם על משה ששמש בחלוק לבן כל שבעה הרי אין כאן עבודה ליום הכפורים שאלו השבעה פרישה היו לשמיני שהיה במקום יום הכפורים ואותו היום לא שמש אדם בבגדי לבן. מפני כך נראה שהגירסא כך היא ראויה להיות אלא שבכל יום ויום משמש בבגדי זהב וכו'. ויש להעמיד הנסחא הכתובה בספר בדוחק ונאמר כי הדוגמא היא על שימוש שבכל יום היה משמש בבגדי לבן לומר שאין כהן גדול רשאי לשמש בכל ימות השנה בשמונה בגדים אלא ביום הכפורים בלבד וביום הכפורים משמש בבגדי לבן. ועבודה זו כעבודת של כל ימי השנה היתה מפני שהיתה עבודת חוץ: