ראב"ד על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א לו

ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים מכאן אמרו בשלשה ועשרים באדר קרבו המילואים ושבעה של מילואים הרי כאן שלשים באחד בניסן שלמו המלואים והוא היה השמיני: הא דקתני מכאן אמרו אין לנו ראיה מכאן שהשמיני היה באחד בניסן אלא הראיה לכך מדכתיב בשעיר הנשרף ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. ושמענו מכאן שהוא היה שעיר של ראש חדש שהוא בא לכפרה כשאר שעירי הרגלים שכתוב בהן לכפר עליכם. אבל שעיר החטאת אשר לעם שקרב בשמיני ושעיר נחשון שהקריב לחנוכת המזבח לא מצינו בהם כפרת עון. אלמא שמיני למלואים ראש חדש היה מדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים שמע מינה בכ"ג באדר התחילו המילואים ובאחד בניסן שהיה שמיני שלמו ואדר חסר היה: ולקמן בפרש' שמיני בפנים אחרים מפיק לה להא מילת' מקרא אחרינא: כי שבעת ימים ימלא את ידכם. כל שבעת ימי מלואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומקריב קרבנותיו ומפרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו ענין זה אין יוצא לנו מכאן אלא מכיון שראינו שכל המילואים התחילו בשלשה ועשרים באדר וכתיב ביום החודש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. ואי איפשר להקריב שבעת ימי המלואים אלא אם כן הוקם המשכן ומה ת"ל ביום החדש הראשון תקים את המשכן אלא שהקימו הקמה גמורה שלא פרקו עד שעה שנסעו משם מכלל דשבעת ימי המלואים הקמתו לא היתה הקמה גמורה שהיה מעמידו בכל יום ומפרקו: רבי יוסי בר יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופרקו פי' פעם אחת העמידו ופרקו ולעבודה אחרת העמידו ושוב לא פרקו: ואיני יודע מהיכן טעמו של ר' יוסי בר יהודה ובמס' יומא ירושלמי פרק א' גריס ר' יוסי בר יהודה אמר אף בשמיני העמידו ומשחו וחזר ופרקו: ומנין לפירוקין שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן יום שכלו בו הקמותיו. בשמיני נמי אית תנאי תני נתפרק ואית תנאי [תני לא נתפרק אית תנאי תני נמשח ואית תנאי תני] לא נמשח מאן דתני נמשח דכתיב וימשחם ומאן דתני לא נמשח מה אני מקיים וימשחם מעלה עליו הכתו' כאילו מחוסר משיחה ומשחו בשמיני אית תנא תני נתפרק ואית תנא דתני לא נתפרק מאן דתני נתפרק דכתי' ביחזקאל שבעת ימים יכפרו על המזבח וטהרו אותו ומלאו ידו. ויכלו את הימים והיה מיום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיו ואת שלמיו וכו': גם זו הראיה איני יודע מה היא: ומאן דתני לא נתפרק כפרה שהיה בדם כהדא דתני על זה ועל זה היה מזה מכל חטאת שהיה שם כדי שיכנסו מים תחת דם דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר תחת דם ותחת שמן המשחה. ונראה לי כי לדעת התנא הראשון כפרה זו היא משיחה. וטהרו אותו ומלאו ידיו בהקרבת הקרבנות עליו: ויכלו את הימים משמע ימים שלימים שיש להם לילה ויום. ויום הראשון של מילואים לא היא לו לילו בתחלתו והשלימו הלילה שלאחריו. וכן לכל יום ויום ויום השביעי השלימו ליל שמיני: וכך היו הקמותיו ופירוקיו היה מעמידו בבקר לעבודת הבקר ואחר העבודה היה מפרקו. ולתמיד של בין הערבים היה מעמידו ומפרקו אחר עבודה ולעבודת לילה שהיא הקטרת אימורין והרמת הדשן היה כמו כן מעמידו ומפרקו. ובשעת שחיטת התמיד חוזר ומעמידו ועושה כסדר הראשון נמצאו שלש העמדות בכל יום ושלש פירוקין חוץ מיום שביעי למאן דאמר בשמיני לא נתפרק כלומר די לו בעמידת הלילה לעבודת הלילה ואותה ההעמדה משלמת ליום נמצא פירוק אחד חסר מן ההעמדות נמצאו כ"א העמדות ועשרים פירוקין: ור' יוסי בר יהודה אומר אף בשמיני העמידו ופרקו בליל שמיני קאמר כי בליל שמיני העמידו וקסבר ר' יוסי בר יהודה שהקמת לילה פסולה לעבודת היום. והטעם מן המקרא שאמרנו ויכלו את הימים שהיו שבעת ימים שלימים יום ולילו עמו גם יש עוד להוציא זה הטעם מביום כלות משה להקים את המשכן דמשמע ביום כלו הקמותיו ולא בלילה. ובירושלמי הכי קא חשיב להו להקמות ופירוקין כדחשבינא: