ראב"ד על ספרא, צו, פרק ט ד

לא אם אמרת במזבח שלא זכה במקצתו פי' שלא מצינו עור קרב במזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת העור פי' בעור העולה וכיון שזכו במקצתו זכו בכולו בק"ו: ר' אומר כל עיקר לא הוצרך אלא לעור העולה כלומר שאר קדשי קדשים דין הוא שיהו עורותיהם לכהנים מפני שהעור הולך בכל מקום אחר הבשר שהרי הנשרפין כולן נשרפין אגב עורם והנאכלין לכהנים אם רצו הכהנים כמו כן נאכלין על גב עורם שלא מצינו שחייבה תורה הפשט לחטאת ואשם ושלמי צבור וכיון שיכולים לאכלם עם עורותיהם אם רצו להפשיטן מפשיטין והעורות שלהם אבל העולה אין עורה כבשרה שהבשר כליל למזבח והעור טעון הפשט ולא נדע למי יהיה העור לכך הוצרך לפרש לכהן יהיה: עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום שאין ראוי להקרבה שיכול לא יחלקו בבשר כמו שאמרנו למעלה שהבשר לאכילה והם אינם ראויין לאכילה ואעפ"י שהם ראויים לאכלה בערב כיון שבשעת זריקה אינן ראויין אינן חולקין. והכי איתא בזבחים פ' טבול יום [צח:]. ונפקא ליה מדכתי' הכהן המקריב את הדם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה: אבל העור שאינו לאכילה וכו':