ראב"ד על ספרא, צו, פרק ז ו

אין לי אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין וכו' בזבחים פרק טבול יום [קב.]. פריש כלפי לייא. אמר ר' ששת איצטריך סד"א הוא, ומה טמא כמה דלא טהר לא אכיל אף האי נמי לא ליכול קמל"ן: קדשי קדשים מה ת"ל שיכול אין לי טעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד מנין לרבות קדשי קדשים ת"ל קדש קדשים. יכול שאני מרבה אף התרומה וכו' ת"ל אותה למעוטי תרומה ור' יהודה סבר דאפילו קדשים קלים נמי טעונין מריקה ושטיפה מאי טעמא כתיב קדש קדשים קדש קדשים אין קדשים קלים לא. הדר כתיב אותה אלא ודאי למעוטי תרומה אלמא קדשים קלים נמי בעו מריקה ושטיפה. ור' שמעון אותה לכדאמרן כשרה ולא פסולה. היא למעוטי נמי תודה ואיל נזיר אעפ"י שהן נאכלין ליום ולילה כקדשי קדשים ור' יהודה לא מפיק להאי היא מאי דריש ביה. ונראה לי דקא ממעט מינה כשרה ולא פסולה ואפי' היתה לה שעת הכושר ונפסלה כר' שמעון אי נמי כיון דאותה מיבעי ליה תרומה כשרה ולא פסולה נפקא ליה מהיא והוא שלא היה לה שעת הכושר כר' יעקב. והא דממעטי' תרומה ממריקה ושטיפה דוקא משטיפה יתירתא שאחר המריקה דבקדשים מגעילין וממרקין פי' משפשפין בצונן ואח"כ שוטפין בצונן. ובשאר איסורין ממרקין בהגעלה אבל אין צריך שטיפה אם יש בהם נותן טעם הרי הקלים נאכלין כחמורין ואין טעונים מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע. נ"א ונאכלין במגע ואם אין בהם נותן טעם אין הקלים נאכלין כחמורין ונפסלין במגע ואין טעוני' מריקה ושטיפה: ומנין לרבות כל הקדשים ת"ל וכל: קשיא לי דנהוי בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ונר' לי דקסבר אשר יובא כללא והוי כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש בחיצונים אף כל חיצונים פרט לפנימים שהוציאן לחוץ או שהכניסן לפני לפנים שלא פסלן אי נמי קסבר ר' עקיבא כל כללא וכל ריבויא: וכי האי גוונא איכא בבבא קמא סוף פרק שור שנגח את הפרה: