ראב"ד על ספרא, צו, פרק ז ב

בושלה מלמד שמבשל ושונה ומשלש. באחרונה מורקו ושוטפו פי' באחרונה כשיגיע זמן הנותר שאינו ראוי לבשל בו עוד משום גיעול הנותר אז מגעילו ומורקו ושוטפו: וכן בכלי חרס באחרונה שוברו כדכתי' אשר תבושל בו ישבר. ואם בכלי נחושת מוסף על ענין ראשון. אי נמי היקשא הוא ובושלה דכלי נחושת קרא יתירא הוא ומיניה קא דרשינן: ר' טרפון אומר אם בשלו בו חטאת היום מבשל בו שלמים בו ביום נמצא כל הגיעול של חטאת פולט בכל השלמים. וכיון שאין בשלמים בנותן טעם מן החטאת הרי החטאת בטל בשלמים והקלים נאכלין בתורת קלים לשני ימים ולילה אחת. ועוד שלא ישלם זמן השלמים הללו מבשל בו שלמים אחרים ונמצא מאריך עליו מיום ליום ובתוך זמן השלמי' יכול לבשל בו חטאת ובלבד שיבשל שלמים אחר השלמים בו ביום: וחכמים אומרים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה מפרש לה בזבחים [צז.]. ממתין לה כל זמן אכילה והדר עביד מריקה ושטיפה פי' שאם יגעיל אותו בתוך זמן אכילה אין צריך מריקה ושטיפה כמו שפירשתי לר' טרפון הואיל ועדיין לא נאסר הגיעול: וחכמים לא סביר' להו הא דר' טרפון משום דחיישינן שמא לא יגיע הבישול השני למקום הראשון אי נמי כדי שלא יקל במריקה ושטיפה: והא דאמר ר' טרפון ברגל והוא הדין אפי' כל ימות השנה נמי מצי למעבד הכי אלא אורחא דמילתא קאמר משום דברגל שכיח שלמים ואיפשר דמשכחת ביה כל יום ויום גיעול: השפוד והאסכלה מגעילן בחמין במס' ע"ז [עז.]. פריך ליה מגיעולי גוים דבעי ליבון. ומתרץ לה משום דגבי קדשים כלי זה עושה גיעול לחבירו ומשום הכי מקילין בהו וסגי להו בהגעלה דמדינא אפי' הגעלה נמי לא צריך אלא משום חששא בעלמא מצרכי להו כדפרישנא. אי נמי משום מעלה בקדשים כדאמרן: