ראב"ד על ספרא, צו, פרק ה ד

אין לי אלא מנחת חובתו אמנחת חביתין קאי והכי קאמר אילו לא נאמר וכל מנחת כהן וכו' הייתי אומר מנחת חובתו היא כמו כן אבל למנחת נדבתו לא שמענו לכך נאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה וכו': מה ת"ל וכו' אף מקצתה פי' אם יאכל כזית ממנה שעובר בלא תעשה ת"ל תהיה ואפי' כל שהו וכו': אין לי אלא העליונה בכלל תקטר והתחתונה בלא תאכל מנין ליתן את האמור זה בזה וכו' פי' שיהא עובר על חובתו בלא תאכל ושיהא חייב להקטיר כל מנחת נדבתו. וא"ת נאמר בה כליל תהיה אפי' כן אני אומר שתהא נשרפת על בית הדשן אבל על גבי המערכה כעין הקומץ לא לכך הוצרכו ללמד מן העליונה שנאמר בה כליל תקטיר: ר' אליעזר אומר כל שבכליל ליתן לא תעשה על אכילתו פי' להביא כהן או זר שאכל מן האימורין או מן העולה ודריש ליה מוכל לא תאכל והכי איתא במנחות פ' ואלו מנחות [עד:] ומייתי לה במס' מכות פ' אלו הן הלוקין [יח.]: