ראב"ד על ספרא, צו, פרק ד ד

או כלך לדרך זו דנין מנחת וכו' אלא הרי היא כמו כן בצבור אבל מנחת נדבה ומנחת חביתין לא יבאו לעולם בצבור שאין הצבור מתנדבין מנחה אפילו בקיץ המזבח: ובמנחות [נא.] גרסינן דנין י"גי"ל מי"גי"ל סימן יחיד גלל עצמה אינה טעונה יין וטעונה לבונה: דנין ת"חש"ט מת"חש"ט סימן באה שבת באה בטומאה וכאן בספרא חסר יין מי"גי"ל וחסר חובה מת"חש"ט. נחזור לדברינו כשראה ר' ישמעאל שאינה באה שמן להוסיף לה שמן על מנחת נדבתו איצטרך קרא ואמר בשמן להוסיף לה שמן והדר אמר ונהוי נמי כשמן להוסיף לה שמן ודילמא במנחת פרים ואילים שהם שני לוגין לעשרון שלישית ההין לשני עשרונים של איל וחצי ההין לשלשה עשרונים של פר. הדר אמר כשהוא אומר מנחת תמיד הרי היא כמנחת תמידין: ור' שמעון חלק עליו לומר שאינו צריך כיון דחזינן בשמן לרבות לה שמן אין לנו עוד ספק בדבר שתהא כמנחת פרים ואילים מפני שזו כולה אינה אלא עשרון ומנחת כבשים כמו כן כולה עשרון ומנחת פרים יותר הם מעשרון. ואי קשיא לך לדעת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כיון דנפקא לן ממנחת תמיד בשמן מאי עביד ליה איכא למימר אי לאו דכתיב ביה בשמן דדרשינן ליה להוסיף לה שמן האי מנחת תמיד הוה אמינא לגופיה אתא שלא תפסוק ממנו לעולם כדאמרינן לעיל: והשתא דכתיב בשמן לרבות לה שמן דריש נמי הא: