ראב"ד על ספרא, צו, פרק ג ו

ת"ל בהם עד שיבלע יש מפרשים אעפ"י שאין בו נותן טעם והיינו דאמרינן בחולין גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור ואמר רבא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כלומר טעם ששים דהיתר בשאר קדשים אסור מפני בליעת משה וגבי איל נזיר[מותר]. ואי קשיא לך הא דאמרינן בזבחים פרק דם חטאת [צז.] בשל קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלין כאימורין וטעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע וכו' אלמא בעינן בקדשים בנותן טעם: ההיא לא קשיא מידי דשאני איסור גיעול מגוף החתיכה דהתם ליתנהו בקדשים בעין אלא הקדרה היא שבלעה והקדרה היא שפלטה. ומשום הכי בעינן התם בנותן טעם ופוסלין במגע דקתני דאם יש בה בנותן טעם מקדושת הגיעול של קדשי קדשים אף היא נעשית כחתיכה של קדשי קדשים ופוסלת חתיכה אחרת במגע לומר שאם פסולה היא תפסל האחרת ואם כשרה היא תאכל האחרת בחמור שבה: והא דקתני ונפסלין במגע קאי אקדשים וחולין שאף החתיכה של חולין שנתבשלה בקדרה של קדשים הרי היא כחתיכה של קדשים לפסול במגע כקדשים: