ראב"ד על ספרא, צו, פרק ב ט

ונאמר בנרות בבקר פי' בהטבת נרות דכתיב והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות האי בבקר בבקר קאי אקטורת וקאי אהטבת נרות: מנין לעצי המערכה תחלה שיקבלו את כל העולות פי' אעפ"י שרבינו למעלה מערכה אחת על מזבח החיצון מנין שיהו כל העולות בין עולת מוספין בין עולת נדבה קריבה על גבי גדולה של תמיד: ת"ל עליה העולה פי' על כל העולת סתם קאמר: ומנין הקומץ והלבונה וכו' ת"ל והקטיר עליה כל הקטרות יהו עליה יכול אף הקטורת יהא ממנה פי' אש שהיה בכל יום מכניס ממזבח העולה לפנימי להקטרת קטרת יכול יהא נוטלו מן המערכה ת"ל ובער עליה וערך אחת עשה לה ואחת לקטרת: כלומר וערך עליה והקטיר עשה בה מערכה כדי להקטיר ותרויהו על האש על המזבח תוקד בו קיימו: ובער האש וערך האש ובמסכת יומא [לג.] נפקא לן מאש המזבח תוקד בו האמור למעלה ואנן נמי הא דרשינן להאי קרא לעיל להאש מזבח הפנימי שלא יהא אלא ממזבח החיצון מיהו תעביד לה מערכה בפני עצמה אכתי לא שמעינן מינה אלא מהכא הוא דנפקא לן ובמס' יומא [שם] כולה מילתא נפקא לן מההוא קרא ומהכא נפקא ולא פליגי מידי דהאי ובער עליה גלי אכולהו אישים האמורים בפרשה שהם מערכות בפני עצמן: ומאן דדריש וא"ו וה"א קא מרבה מערכות מהנך רבויי כולהו אהאי דרשא קא סמכי כדפרישינן: