ראב"ד על ספרא, צו, פרק ב א

מדו מדתו שלא יהיו לא ארוכים ולא קצרים אלא בינוניים. בד שיהו של בוץ בד שיהו חדשים בד שיהו כפולים בד שלא ילבש עמהם בגדים אחרים הא מייתי לה בזבחים פרק ב' [יט:]: ובההיא גירסא גרסינן שיהא חוטן כפול ששה. אבל בירושלמי [יומא פ"ג ה"ג] גריס לה כלישנא דספרא ומפרש לה שיהו בגדים כפולין לכל אחד ואחד ומפיק טעמא מדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות לכל אחד תעשה כתנות: והא דאמרינן בד שיהו חדשים בד שיהו כפולים לאו ממשמעות' דבד נפקא לן אלא ה"ק בגדים שנאמר בהם בד צריכים שיהו של בוץ וצריכים שיהיו חדשים וצריכים שיהיו כפולים ומהם למצוה ומהם לעכב והכי מפרש לה במסכת זבחים [שם] של בוץ לעכובי חדשים למצוה ומדכתיב בהוצאת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן ומאי אחרים פחותים מן הראשונים: צריך שיהיו חדשים כלומר שלא יהו שחוקים מיהו מדכתיב ילבש על בשרו מרבינן לקמן אפי' שחוקים בדיעבד כפולים נמי אם חוטן כפול ששה קאמר זהו לעכב אם לבגדים כפולים זהו למצוה: בד שלא ילבש בגדים אחרים פי' שלא ילבש יתור בגדים לומר שהרמת הדשן הרי היא כשאר עבודות: בד לא ילבש עמהם בגדי קדש דממין דידה קא ממעט אבל ילבש עמהם בגדי חול ת"ל בד מדכתיב בד יתירא דרשי' לכל הני: מה ת"ל ילבש להביא את המצנפת ואת האבנט כלומר שהרמת הדשן נעשת בשלשה בגדים של כהן הדיוט. ומיהו זהו בכתונת שהוא מלבוש גמור מדכתיב וילבש שאול את דוד את מדיו אבל המצנפת והאבנט אינם מלבושים אלא עטיפת הראש וחגור מתנים ולכך צריך לרבות מדכתיב ילבש: וכי זהו אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים זהו אבנטו של כהן הדיוט והלא של כ"ג של בוץ לבדו כדכתיב ובאבנט בד יחגור ואבנט של כ"ה של כלאים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר: אם כן מה ת"ל ילבש אפילו הם שחוקים ובלבד שלא יהיו מקורעים והכי אית' בזבחים [שם]: ור' אי סביר' ליה דבעינן ארבעה בגדים נפקא ליה מהיכ' דנפקא ליה לר' שמעון כדאיתא בסמוך ואיכא למימר נמי דלא בעינן ארבעה בגדים כדכתיב ולבש את בגדי הבד בגדי קדש: