ראב"ד על ספרא, צו, פרק א טו

הא מה אני מקיים כל הלילה כלומר עם ריבוי דתורת שאנו מרבים עמהם הקומץ והלבונה לכל הלילה אלא ודאי הוא נותנן עם בא השמש ומתעכלין כל הלילה אבל ליתן אותם מהארץ למזבח משחשכה כלל לא וחוזר ומסדרן על המערכה כדאיתא ביומא [מה.] ובמשנת תמיד [כט.]: כל הלילה מה ת"ל עד הבקר אלמא אם אינו ענין לעיכול איברים תנהו לעיכול הדשן לימד שיהו תורמין המזבח כל הלילה פי' דכתיב בתריה והרים את הדשן וארישא דפרשת' קאי דכתיב כל הלילה ומדכתיב עד בקר וסמיך ליה והרים שמע מינה לאגמורי לתרומת הדשן שהרי כל הלילה נכנס בכלל עד הבקר ומשום הכי זמנין דמקדמינן ליה קודם חצות דהיינו ברגלים כדאיתא ביומא: מיהו לענין הקטרת איברים ופדרים שפקעו בחצות תלייא מילתא דמחצות ואילך יצאו מידי מעילה דהא כל הלילה קאי אהקטרה וקאי אהרמה. ומקרא נדרש לפניו ולאחריו הילכך חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה: אבל לענין הרמה רחמנא רבי ליה זמנא מחצות מדכתיב עד הבקר והרים תן בקר לבקרו של לילה הוא החצות האחרון וכשנותנין לו עד בקר אחר מן הלינה נמצא שהוא נכנס בתוך החצות הראשון והכי איתא בזבחים פרק המזבח מקדש [פו:]: ומייתי לה במסכת יומא פרק א' [כ.]: