ראב"ד על ספרא, צו, פרק יח ב

אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם. אמר ר' שמעון מנין שהיו ישראל מפרישים מתנות כהונה מהר סיני וכו' ת"ל לתת להם ביום משחו אותם פירוש מדכתיב לתת להם משמע מעכשו שצוה להם אבל קודם לכן לאחרים היו נותנין ומאי נינהו לבכורות ובא ענין זה כאותו ענין של מעלה בפירוש הראשון: ומן הענין שפירוש ר' שמעון נראה הפי' השני שפירשנו למעלה כי מה צורך למדרש ביה כי אם כבר למדנו אותו מהפסוק הראשון: מאת בני ישראל כלומר מרצון ישראל שאף לדורות צוה שלא יטלו הם אלא מיד ישראל הבעלים כדכתי' חק עולם לדורותיכם ר"ל חוקת עולם לבית העולמים אעפ"י שהוזכרו אהרן ובניו וכתי' ביום משחו אותם לא תהא סבור שאין הדבר נוהג אלא באהרן ובניו לכך נאמר חוקת עולם. ואלו נאמר לדורותיכם הייתי אומר לשני דורות ואילו נאמר חוקת עולם הייתי אומר לאותו דור יהא הדבר נוהג לעולם בין במדבר בין שיכנסו לארץ שכן מצינו ועבדו לעולם וישב עד עולם לכך הוצרך לומר חוקת עולם לדורותם: