ראב"ד על ספרא, צו, פרק טז ג

לפני ה' במזרח ובמנחות פרק כל המנחות [סא.] פריך והא אמרת הגשה במנחה לפני ה' במערב ומתרץ הני מילי מנחה דמיקרי חטאת: כי כחטאת האשם הוא לכהן וחטאת טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא הוה ליה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינן ביה: וכיון דאיפשר למיעבד כלפי חוץ אינו מן הדין שיכנס האדם לפנים שלא לצורך. והא דאמרי' חטאת טעונה יסוד לאו במתנותיה שהרי טעונה מתן ארבע קרנות אלא משום שיריה קאמר כיצד הוא עושה נותן את החלבים ביד הבעלים וחזה ושוק למעלה מהן ושתי הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם ואם יש שם לחם הלחם למעלה ומניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ומוליך ומביא וכו': תנופה היתה במזרח כדאמרן והגשת המנחה במערב כדאיתא בפרש' מנחה בתחלת סדר זה: והא דאמרינן הכא נותן את החלבים וחזה ושוק עליהם מייתי לה במנחות [סב.] מקרא דכתי' בפרשת מלואים שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וההוא קרא אחרינא דכתיב וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה התם דיהיב ליה כהן אחרינא ואזיל ומקטיר ליה משום ברב עם הדרת מלך ונמצא התחתון למעלה אבל הא דאמרינן הכא ויותרת הכבד ושתי הכליות למעלה מהם לא ידענ' מהיכא: ואיפשר משום דחזינן דהשוק והחזה נותן על החלבים ולא הזכיר שם יותרת הכבד וכליות שמע מינה שלא היו ביחד אלא למעלה מהם ובלא יותרת הכבד וכליות אי איפשר שהרי מצינו אותם במלואים בפירוש ובשאר שלמים רבינו אותם מן המקרא למעלה. וכל מקום שיש שם לחם הלחם למעלה כדאשכחן במלואים לקמן בפרשת' דא בסוף הסדר: וגירסא דמנחות בהא עניינא הכי גרסינן לה. כיצד הוא עושה מניח את האימורין על פסת היד וחזה ושוק עליהם ובכל מקום שיש שם לחם הלחם למעלה: ולפי גירסה זו דומה כי כל האימורין היו ביחד וחזה ושוק עליהם. וכן בדין שלא להפסיק בין הנאכלין ולגירס' זו הכל נפסק: