ראב"ד על ספרא, צו, פרק טו ו

אחר שריבינו דברים שהן כשלמים למה נאמר שלמים כלומר למה הוזכר בשר שלמים פרט לדם שאין חייבין עליו משום טומאת: ובזבחים פ' בית שמאי [מו.] מפיק לה מקראי אחרינא מדכתי' ואני נתתיו לכם על המזבח לכפרה נתתיו ולא למעילה: ותלת' קראי אחריני מייתי התם בדם חד למעוטי מעילה וחד למעוטי מטומאה. ואיכא למימר חד למעוטי מטומאת דם וחד למעוטי מטומאת הגוף: ובתחלת זה הספר בשלש עשרה מדות מפרש והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו אלא ללמד [על] כולו יצא מה שלמים שהן קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית וזהו שאמרו בקדשים בזבחים [שם] אמר ר' אבהו שלש כריתות למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאין נאכלין וכאן אמרנו פרט לדם ואיפשר כי בשר בא למעט דם. ושלמים באו לרבות דברים שאין נאכלין. ומה שאמר ר' אבהו. לר' שמעון דאמר דברים שאין נאכלין אין חייבין עליהן משום טומאה לאיתויי חטאת הפנימיות. וכאן אמר ר' שמעון דברים שאין נאכלין: י"ל כמו כן כי בשר בא לר' שמעון למעט דברים שאין נאכלין ושלמים באו לרבות חטאות הפנימיות: