ראב"ד על ספרא, צו, פרק טו ג

ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' מה ת"ל לפי שנאמר בפרשת אמור אל הכהנים אמור אליהם לדורותיכם פי' ז"ל שעל בשר זבח הוא שואל שהיה יכול מן השלמים אשר לה' ולמה נאמר מבשר זבח: ומסקנא ללמד פרט לדם ולר' שמעון פרט לעצים ולבונה וקטורת: וי"ל שאף על השלמים שואל למה נאמרו שהרי בכלל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל הם: ומסקנא ללמד שקדשי קדשים וקדשים קלים כולן שוין שאין חייבין עליהם משום טומאה עד שיקרבו מתיריהם: והא דקתני לפי שנאמר אמור אליהם לדורותיכם יכול אין לי כרת אלא על שלמים מנין לרבות כל הקדשים וכו' כלא מילתא אמסקנא קיימא: וכן דרך הספר הזה אלא שהוא שואל והולך בתחלה והוא דורש כל מה שיכול לדרוש ממקומות אחרים עד שהוא מגיע לעיקר המדרש: ת"ל וינזרו מקדשי בני ישראל כלומ' אילו נאמרו שלמים בלבד לא הייתי מרבה שאר קדשים דשמא שאני שלמים דטעונין סמיכה ונסכים: או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים וכו'. וא"ת שלמים פרט מקדשי כלל נעשה כלל מוסף על הפרט ואיתרבו כולהו משום דהוו פרט וכלל המרוחקים בשני עניינים ואין דנין אותו בכלל ופרט אלא כשהפרט ממעט והכלל מרבה: ושמא אני מרבה בכלל כעין הפרט ומאי ניהו בכור ומעשר וכו' ת"ל זבח והאי ראיה לא קיימא ליה כדמפרש ואזיל. והאי בשר זבח למעט דם. וכולה מילתא כדאיתא במסקנא: