ראב"ד על ספרא, צו, פרק יד ד

ר' אומר ואכל וטומאתו עליו בטומאת הגוף דבר ולא בטומאת בשר מפרש לה בזבחי' פרק ב"ש [מג:] שתי טומאות ושתי כריתות הוזכרו בפרש' זו וכבר דרשו אותם רבותי' שלש כריתות האמורות בקדשים למה שתים כאן ואחת בפרשת אמור כדאית' בשבועות פרק א' [ז.]. ושתים האמורות כאן פתח בהם בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר בשר באמצע: והנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא זהו הפסוק הראשון והשני ונפש אשר תגע בכל דבר טמא ואכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא כשם שהכרת השני בטומאת הגוף הואיל ובלשון אחד נאמרו בלשון נקבה בתחלה ובסוף ובלשון זכר באמצע וזה שאמר ואכל וטומאתו עליו כלומר ואכל מלמד על וטומאתו עליו שהוא מדבר בטומאת הגוף: