ראב"ד על ספרא, צו, פרק יג ה

ואחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמר שלמים מעתה הוה ליה למכתב ואם האכל יאכל מן הקדשים ביום השלישי לא ירצה אלא לומר לך שאין חייבין משום פגול אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח כגון שלמים אבל דבר שהוא עצמו מתיר ואין אחרים מתירין אותו כגון הקומץ והלבונה ששניהם מתירין את השירים לאכילה בהקטרתן והקטרת ומנחת כהנים. ומנחת נסכים מוקים לה בזבחים בנסכין הבאין בפני עצמן קאמר דאין בהם משום פגול: כשהוא בא עם האשם קאמר שדם האשם מתירו פי' מוציאו מידי מעילה ומתירו לבהונות. והכי איתא בזבחים פרק ב"ש [מד:]. אבל כשהוא בא בפני עצמו אין בו משום פיגול שהרי אדם מביא אשמו היום ולוגו אפילו [אחר] עשרה ימים ובזמן שבא בפני עצמו אין בו משום פגול ויכול להביאו שלא עם האשם והכי מוקי לה התם כר' מאיר. מיהו איכא לאקשויי הכא לוג שמן של מצורע אעפ"י שבא בפני עצמו אמאי אין בו משום פיגול והלא מתנותיו מתירין את שיריו לכהנים והוה ליה ככל המנחות שהקומץ מתיר את השירים. ונראה לי משום דבעינן מתירין של מזבח או זריקת דמים של הקטרת המערכה כגון שלמים שהמתירין שלהם במזבח הם קריבין אבל מתנות הלוג אינן במזבח כלל: ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בהא פליגי בהו ר' שמעון ורבנן רבנן סברי מכל מקום צד מזבח יש בהם ומאי ניהו מזבח הפנימי אי נמי שירים שעל מזבח החיצון ור' שמעון סבר בעינן כפרה על מזבח החיצון כשלמים: ור' אלעזר משום ר' יוסי סבירא ליה כר' שמעון בהא ופליג עליה בחדא דקא סבר כל מה שעשה מהם בחוץ יש בהם מחשבת פיגול אבל אם חשב במה שנעשה בפנים בין שהוא עומד ומחשב במעשה פנים על מעשה חוץ בין שהוא עומד ומחשב במעשה חוץ על מעשה פנים וכל שכן במחשב במעשה פנים על מעשה פנים לא פגול אלא בעומד במעשה חוץ ומחשב במעשה חוץ פגול מפני שהוא כשלמים: והא דקתני הכא במילתיה דר' אלעזר אבל שחט וקבל על מנת לשפוך שיירי הדם ולהקטיר אימורין למחר פיגל לאו דחשיב בקבלה על שיירי הדם דהא אמרינן לעיל דלא פסלא ביה מחשבה כי האי גוונא אלא נסיב לה אגב הקטרת אימורין דהתם שחיטה וקבלה שוין בה אי נמי שאני שיריים הפנימיים משירים החיצונים דקסבר שירים הפנימיים מעכבים ופלוגתא היא בזבחים בכמה דוכתי ואיתא להא מילתא בזבחים פרק ב"ש [מד:]. כדפרשי': מיהו בגמרא דזבחים במילתא דר' אליעזר ליתיה להאי וקבל אלא ושחט בלבד: