ראב"ד על ספרא, צו, פרק יג ד

אתה אומר לכך נאמרו המיעוטין הללו או לא נאמרו אלא ללמד שאין חייבין כרת אלא על השלמים בלבד שאר כל הקדשים מנין שחייבין עליהם כרת בפגול ונותר ודילמא שאני שלמים דטעונין סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק ת"ל וינזרו מקדשי בני ישראל דכתיב בפרשת אמור אל הכהנים לענין טומאה מה להלן טומאה יש בכללן שאר קדשים אף כאן נמי שאר קדשים לקמן מפרש במאי גמר: או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים פי' אע"ג דכתיב וינזרו גלי על הנך מיעוטי דפיגול ונותר דלאו למעוטי שאר קדשים אתו אלא למעוטי שאר פסולין מכרת מיהו מנא לן דבכולהו קדשים מיחייב עלייהו כרת בפיגול ונותר ודילמא לא מרבינן אלא דומיא דשלמים דהיינו בכור ומעשר: ומפרש בזבחים פ' בית שמאי [מד.]. במאי מרבינן לה באם האכל יאכל דהוו להו שני הכללים הסמוכים זה לזה והטל פרט לשלמים ביניהם ודונם בכלל ופרט מה הפרט מפורש שהוא נאכל כשני ימים ולילה אחד אף כל וכו' ומייתינן מפרטא בכור ומעשר אבל שאר קדשים הנאכלין ליום אחד מנין ת"ל בבשר פי' מבשר זבח שלמיו: אין לי אלא ששיריהן נאכלין משום דכללא גופיה בנאכלין מיירי וכיון דהאי האכל יאכל לכללי דרשינן ליה ושדינן פרטא דשלמים ביניהם לא מוקמינן להו בשתי אכילות באכילת אדם ואכילת מזבח כדמוקמינן לעיל אלא באכילת אדם לחוד: אבל עולה מנין ת"ל זבח ועדין אין לנו אלא מיני זבחים אבל עופות ומנחות שאינן זבחים לפי שאינן בזביחה אלא במליקה. ועד שאתה מרבה לוג שמן של מצורע שעם האשם שהוא פגול וחייבין עליו כרת ת"ל את הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו. ובפרשת אמור כתיב וינזרו מקדשי בני ישראל ואתי נותר חלול חלול מטומאה (דכתי' בנותר) דכתי' בנותר כי את קדש ה' חלל וכתיב בטומאה וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו מה להלן כל הקדשים שוין בו אף נותר כן והדר אתי פגול עון מנותר דכתי' בפיגול והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וכתיב בנותר ואוכליו עונו ישא והכי מפרש בזבחים פרק ב"ש [שם]: ועוד אנו צריכין לפרש האי תנא מעיקר' מאי קא קשיא ליה ולבסוף מאי ניחא ליה אי מעיקרא גמיר גזירה שוה אמאי מהדר אשאר זבחים ועופות ומנחות. והא גבי טומאה כלל הוא לכל הקדשים כדכתי' וינזרו מקדשי בני ישראל ואי לא גמיר אמאי קא נסיב קרא דטומאה. וי"ל גזרה שוה גמיר והכי קשיא ליה ודילמא בטומאה גופה נמי לא מרבינן מכללא דוינזרו מקדשי אלא כיוצא בשלמים משום דהדר גמר טומאה מנותר ופגול ולא יהו כולן חייבין על השלמים ועל כיוצא בהם: ואהני כללא דוינזרו בגזירה שוה על מיעוטי דנותר ופגול דהיינו אותו ואוכליו דלאו למעוטי כולהו קדשים קא אתו אלא למעוטי שאר פסולין מכרת: מיהו אכתי אומר לך דגבי פיגול דרשינן כללא ופרטא ומרבינן שאר קדשים דדמי לשלמים ותו לא והדר גמרינן טומאה מפיגול ונותר להא מילתא נמי: הדר אמרינן הא לא מצית אמרת משום דהדר כתיב גבי טומאה אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו. והא ודאי לא הוה צריך דהא כתיב לעיל וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי אלא לרבות כל הקדשים כולם. וכיון דגבי טומאה מיתרצי כולהו פיגול ונותר נמי גמרי טומאה הילכך אם האכל יאכל לא צריכי כלל אלא לרבויי אכילת אדם ואכילת מזבח כדפרישנ' לעיל: