ראב"ד על ספרא, צו, פרק יג ג

יכול אין לי בלא ירצה אלא בששחטו חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין לנשחט בלילה נשפך דמה וכו' והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן ת"ל לא ירצה ולא יחשב: נ"ל דלאוקומי בלא ירצה הוא דקא מרבה להו לומר שלא נתכפרו אבל שלא הותר בשר לאכילה מקראי אחריני נפקא שהזבח פסול דבכולהו כתיב בהן כדמפרשינן כל חד וחד בדוכתיה בזבחים והאי לא יחשב דקא מייתי הכא הכי קאמר לא יהא קרבן זה נחשב לכלום: חשב ואכל יכול יהו חייבין עליו כרת פי' לישנא בעלמא נקט משום דנסיבי קרא דלא יחשב ואם חשב זה הקרבן כקרבן גמור ואכלו כאילו נעשה כתקנו מה יהא עליו יכול יהא עליו בהכרת ת"ל אותו ואוכליו אילו בהכרת והללו אין בהכרת פירוש בפיגול חוץ לזמנו כתיב אותו דכתיב המקריב אותו לא יחשב לו וכתיב נמי בשלישי דנותר בפרשת קדושים תהיו ואוכליו עונו ישא כדפרשינן לעיל לומר אלו בהכרת: פגול דחוץ לזמנו ונותר האוכלו בכרת ואין שאר פסולין אוכלן בכרת: