ראב"ד על ספרא, צו, פרק יג ב

ת"ל בפרשת קדושים ואם האכל יאכל ביום השלישי וכו' אם אינו ענין חוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו. וא"ת מה ראוי להחמיר במחשבת חוץ למקומו יותר משאר מחשבת שהרי כמה דברים אחרים פוסלין את הקרבן במעשה כמו המחיצה ונאמר כמו כן שהמחשבה פוסל בזה: והטעם בזה מפני שנאמר ביום השלישי דמשמע מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורין כפסול במעשה ומשום הכי אפקיה רחמנא בלשון זה כתב נמי ביום לומר שהוא פוסל במחשבה זו כאלו מחשב ביום השלישי איהו דוקא לפסול הזבח אבל לענין כרת הא כתיב בשלישי פי' בנותר כתיב ואוכלו עונו ישא וכו' וכבר דבר למעלה מזה הפסוק בנותר ובחוץ למקומו שפירשנו ואמר בסוף ואוכליו עונו ישא ולא שנים ומוקמינן ליה בנותר דכתיב בהאי קרא כי את קדש ה' חלל וילפינן קדש מנותר דכתי' במלואים ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא מה להלן נותר אף כאן נותר והכי איתא בזבחים פרק ב' [כט.]: הא דקתני חוץ לזמנו בהכרת ואין חוץ למקומו בהכרת לאו משום דהאי ואוכליו קאי אחוץ לזמנו דהאי בהדא פרשת' דקדושים תהיו לא כתיב פגול בחוץ לזמנו דמקרא אריכתא נפקא לן. והאי ואוכליו אנותר קאי כדפרישנא לעיל וכדכתי' התם אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרינן שאעפ"י ששניהם יוצאין בלשון אחד ובשניהם הזבח נפסל במחשבה כדכתי' בתרוייהו לא ירצה אפילו הכי חוץ לזמנו ואין חוץ למקומו בכרת: