ראב"ד על ספרא, צו, פרק יב טו

מבשר הזבח מן הבשר ולא מן העצמות וכו' שאין בהם משום נותר. וכן עובר ושליא אין בהם משום נותר. שליא פרשא בעלמא הוא. עובר קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים. ואיתא להא מילתא בתמורה פ"א [יא.] גבי עובר חטאת: מיהו קשיא לי הא דגרסינן בזבחים פרק כל הפסולין [לה.] אמר ר' אלעזר פיגול בזבח נתפגל השליל פגל בשליל לא נתפגל הזבח פגל בעוף נתפגל המוראה פגל במוראה לא נתפגל העוף. ואמרי' בשמעתא לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן אבל מחמת זבח מתפגלין. וסייע רבא להא מילתא ממתניתן כדאית' התם. והשתא קשיא לי דהתם אמרינן דאין חייבין עליהם משום נותר וטמא כדאיתא הכא ואם כן היאך חייבין עליהם משום פיגול אעפ"י שפגל בזבח מה נפשך אי קדוש במעי אמו הוא לחייב עליה משום נותר וטמא ואם אינו קדוש במעי אמו אמאי חייב משום פגול והא חולין הוא. ואיכא למימר דשאני פגול דכתי' ואם האכל יאכל ריבה הכתו' כל דבר אכילה. אי נמי שאני פגול דאיהו דחייה בידים תדע דהא שליא ומוראת העוף דפרשא בעלמא נינהו שהרי אינה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות אלא אם כן חשב עליה שהיא מטמאה טומאת אוכלין ואין חייבין עליה משום נותר וטמא ואפי' הכי מתפגלין מחמת עצמן והכי איתא בשמעתא התם והאי שליל נמי לא גרע משליא. וטעמא דמילתא דכיון דחשב עילויה דזבח ואפסיד ליה זבח לא עדיף מזבח דכיון דדחייה בידים מדחי איהו נמי בהדיא. ושיליא ומוראה נמי כיון דחשיב אזבח ודחייה בידים איהו נמי מידחי בהדיא זבח אע"ג דלאו אוכלה נינהו. מה שאין כן בנותר וטמא: ביום השלישי באש ישרף בנה אב לכל הנשרפין וכו' נראה גם זה מדקרינן ישרף ולא קרינן ישרף כדפרשי' לעיל: