ראב"ד על ספרא, צו, פרק יא ו

ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מושח את הרקיקין כמין כי ומחזיר את השאר לחלות: גירסא זו מהופכת מגירסא דמנחות פ' ואלו מנחות [עה.] דתניא מנחה הבאה רקיקין בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה שמן שבלוג. ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון אומר מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים: ותניא אידך מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין מביא לוג שמן וחוצהו מחצה לחלות ומחצה לרקיקין חלות בוללן ורקיקין מושחן על פני כולן ושאר השמן מחזירו לחלות ר' שמעון בן יהודה אומר מושחן כמין כי ושאר השמן נאכל לכהנים. תנא קמא דהכא ר' שמעון הוא דסביר' ליה מנחה באה מחצה חלות ומחצה רקיקין מיהו סביר' ליה דרקיק מושחן כמין כי ושאר השמן מחזירו לחלות לא כת"ק ולא כר' שמעון בן יהודה במנחות: ואם נאמר שאני ליה לר' שמעון בין רקיקין דמנחת מאפה לרקיקין דתודה אי איפשר להיות כן: והטעם מפני כי לחמי תודה נאכלין לבעלים חוץ מן התרומה ותרומה מתרת השאר לבעלים כתרומת גורן שהיא מתרת את השיריים ואם מותר השמן לא יחזירנו מי יתיר מותרו לבעלים: