ראב"ד על ספרא, צו, פרק יא יא

שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות ולרביעית שמן פי' לפי שהנזירות היתה באה בשתי ידות כמצה של תודה חלות ורקיקים ואין בה רביכה וכל השלשת מינין מצה של תודה היו ט"ו קבין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות והם עשרים עשרונות ונפקא לן לקמן מקראי: עשרה מהן למצה ועשרה לחמץ כדאיתא לקמן וחמש סאין ירושלמיות הן שלשים קבין ט"ו למצה וט"ו לחמץ והמצה היו שלש מינין חלות ורקיקין ורבוכה נמצאו חמשה קבין ירושלמיות לכל מין שהן עשרה קבין לשני מינין נמצא הנזירות עשרה קבין ירושלמיות ורביעית שמן בלבד מפני שהמצה כולה של תודה לא היה לה אלא חצי לוג שמן חצי לוג שהוא שתי רביעיות נותן רביעית אחד לרביכה והרביעית האחד מתחלק לעשרים חלות נמצא לנזירות אין לו אלא רביעית שמן מפני שאין רביכה: תלמוד לומר בו מצות וכו' פי' בנזיר מצות הוא בא ואינו בא רביכה לפי שלא נאמרו מצות ברביכה: אי נמי כדאמרינן ביבמות פ' החולץ [מ.] מצות תאכל מצוה לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה ת"ל מצות תאכל הכתוב שנה עליו לעכב שאינו אוכלה חלות אלמא לאו מצה גמורה היא לעניין מנחות הילכך בנזיר ששנה עליו מצות ורקיקי מצות מיעטו ברביכה דהיינו חלוט: