ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת יולדת, פרשה א ט

שתספור שבעה לולד האחרון שאם ילדה תאומים ויצא האחד ביום ראשון והשני למחר מן השני מונה בין לטומאה בין לטהרה: מה בדמים אינה סופרת שבעה אלא לראיה ראשונה פי' כנדה דאורית' שאינה סופרת מתחלת ראייתה ת"ל וילדה וטמאה שבעת ימים ומדכתיב וילדה ולא כתיב תלד משמ' שכבר ילדה הכל ואחר כך תספור שבעה ואע"ג דאמרינן דמולד שני מונה ימי טומאה וימי טהרה לאו משום דולד ראשון בטל לגמרי שאם ילדה נקבה בתחלה וביום שני ילדה זכר נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה של נקבה והכי מוכח בפ' המפלת [כה:] בשמעתא דסנדל ואפי' לרבנן דאמרי בכרתות פ"ד מחוסרי כפרה [ט:] ולד שני גורם ומולד שני מונה בין לקרבן בין לטומאה הני מילי היכא דילדה ולד שני בתוך ימי טהרה דראשון דכיון דמספק' להו ימי טומאה דשני אזדו להו קמאי ומשני היא מונה ולענין קרבן נמי כולה כחדא לידה חשיב להו הואיל ולא יצאה לשעה הראויה לקרבן אבל היכא דלא אתחלא ימי טהרה וילדה ולד שני אינו מבטל את הראשון לא לטומאה ולא לטהרה ולענין קרבן לא מתיא אלא קרבן אחד שהרי תוך מלאת היא ולקמן מפרש לה טפי: