ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת יולדת, פרשה א ג

אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדת דהיינו נדה וזב וזבה שעושין משכב ומושב ואין מיטמאין במשא: וכן שאר כל המטמאין את האדם כגון שרץ ונבלה. האדם המיטמא בהן מנין שיהא מוזהר באזהרת מקדש ת"ל ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני לרבות את כולם. וכן השוו לאזהרת והזרתם האמור בתחלת המקרא וכן לאזהרת ואל המקדש לא תבא האמור ביולדת: