ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת יולדת, פרשה א יב

שבעת ימים יכול בין סמוכים בין מפוזרים ת"ל כימי נדת דותה. כך נראה לי פירושו שאם ראתה דם שבעת ימים אין ספק בזה שאחריה' מונה ימי טהרה אבל אם ראתה אותם בהפסקות ראתה יום אחד והפסיקה בשני ראתה בשלישי והפסיקה ברביעי וכן כולם שנמצאת מושכת השביעי לשלשה עשר יכול כל אותם שלשה עשר תהא טמאה מפני השבעה שראתה [בין שראתה] רצופין בין שראתה מפוזרין ת"ל כימי נדת דותה. מה ימי נדתה סמוכים דהא כתי' שבעת ימים תהיה בנדתה שתהא הויה אחת לכולן. שלא תאמר גם כן בנדה שבעת ימים הראשונים אמרה תורה שתהא נדה ואפי' בהפסקות ונמצאו ימי נדה פעמים נמשכין לי"ג יום לכך אמרה תורה תהיה בנדתה שתהא הויה אחת לכולן ומראיה הראשונה מונין לה ז' בין שראתה בשאר ימים בין שלא ראתה ומשם ואילך ימי זיבה. וכן היולדת השבעה ימי הראשונים תהא טמאה בין שתראה בין שלא תראה ומכאן ואילך דם טוהר הוא שהרי הוקשת היולדת לנדה דכתי' כימי נדת דותה תטמא רצופין ולא מפוזרין וזה הפי' שפירשנו כאן בין ליולדת בין לנדה הוא יותר טוב ממה שפירשנו בפרש' הנדה על הנדה כי אותה הפירוש אינו מתפרש בנדה כמו ביולדת שלא מצינו ליולדת נקיים כלל משום טומאת לידה כמו שמצינו בדמים אצל זבה גדולה. וזה הפירוש מתפרש בדרך אחד ליולדת ולנדה.