ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת יולדת, פרק ג ז

תורת היולדת להביא את האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות וכן חמש לידות ודאות או חמש זיבות ודאות שמביאה קרבן אחר ואוכלת בזבחים ולהכי רבי רחמנא תורה לקרבן אחר להתירה בזבחים אבל להפטר ידי חובתה כיון שהן ודאות חייבת להביאן כדאמרן לעיל. לבן לחייב על כל בן ובן זו משנה ראשונה אבל כיון שראו הדוחק של קינין חזרו ואמרו שאפילו ודאות אין עליה חובה אעפ"י שכבר נתחייבה בכל לידה ולידה להביא קרבן: אם עברה ושהתה הרי היא כאשה שנטמאת טומאות הרבה אעפ"י שחייבת לטבול בכל טומאה וטומאה בזמנה דטבילה בזמנה מצוה ואינה רשאה להשהותה אעפ"י כן אם עברה ושהתה טובלת טבילה אחת לכולן והיא טהורה אף קרבן זה כיון שאינו בא לכפרם אלא להכשירה בזבחים הרי היא כטבילות ומביאה קרבן אחד והשאר אין עליה חובה: ובתחלה כמו כן היה דעת החכמים כך אלא שלא רצו לגלות מפני הפשיעה כדי שלא תפשע ותשהא קרבנותיה כדי להפטר בקרבן אחד. וכיון שראו הדוחק שנדחקו ביוקר הקינין גלו את הטעם ולמדו אותו בפרהסיא וכולה שמעתא איתא בכרתות פרק קמא [ח.]: