ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת יולדת, פרק ג ב

כשהוא אומר או לבת להביא את המפלת אור לשמונים ואחד. פי' ליל שמונים ואחד שכבר יצאו כל שמונים של נקבה אלא שעדין לא הגיע ליום אחד ושמונים ואינה ראויה להביא קרבנה וקסבר לילה אין מחוסר זמן. אי נמי משום דקא רבייה דכתיב או לבת. וכולה שמעתא איתא בכריתות פ"ק [ז:]: אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן פי' כאלו אמר ועוד אם שוה לו לטומאה ושתי קושיות הקשו בית הלל לבית שמאי וגם הם השיבום על שתיהן וזהו שאמרו הרואה דם אינה מוכחת כלומר לקושיא שאמרתם למה לא נלמוד קרבן מן הטומאה: תשובתכם דאין ללמוד זה מזה שהרי המפלת בתוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן: