ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרשה ה ו

יכול יהא מוסף על ארבע מראות נגעים שבעור הבשר פי' יכול יהא נגע זה האמור בראש ובזקן מוסף על ענין ארבע מראות שבעור הבשר כדאמרינן בעלמא וא"ו מוסף על ענין ראשון כדאמרן וזה הנגע האמור בראש ובזקן מענין נגעים של מעלה הוא ת"ל וטמא אותו הכהן נתק היא. הרי פירש מהו הנגע שהוא נתק. ולשון נתק אינו אלא נשירת השער כאדם הניתק ממקומו: הא למדנו שאעפ"י שאין בראש ובזקן שום נגע אחר אלא נשירת השער שהוא טמא. יכול לא יהא מוסף וכו' אבל יטמא מקום הבהרת כלומר כיון שלמדנו לראש ולזקן דנשירת השער לבדה בלי שום נגע סימן טומאה הוא בהם מעתה אף בכל מקום כנוס שער שבגוף יהיה נתק מטמא ושאר הגוף נקרא מקום הבהרת מפני שהבהרת מטמאה בו ת"ל נתק הוא מיעוט שאינו מטמא אלא בראש וזקן. יכול הנתק לא יטמא בשאר הגוף שהוא מקום הבהרת אבל תהא הבהרת מטמאה בראש וזקן אפי' במקום שער נמצאו ראש וזקן יתרים על שאר הגוף שמטמאים בארבע מראות ומוספים על הגוף טומאת נתקים ת"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא. אין לראש וזקן אלא טומאת נתקים בלבד כי הוא מיעוטי נינהו: