ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרשה ד ו

אם פשה תפשה בעור מה תלמוד לומר לפי שנאמר במכוה וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור יכול אין פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד קודם הפטור בשמיני בתשיעי וכו' לכך נאמר פשה תפשה. ואי קשיא לך למה ליה למכתב בשחין פשה תפשה והרי במכוה עצמה כבר נאמר פשה תפשה ודרשינן מיניה אף לאחר הפטור. ואי ילפינן מהדדי למיעוטא ילפינן נמי לרבוייא והרי נדר ופתחו עמו הוא: ואיכא למימר משום דמגופיה דשחין נמי איכא למעוטי דאין פשיון מטמא אלא לאחר הפטור דהא לא כתיב ביה אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו כדכתיב בעור הבשר וכיון דלא כתיב ביה הכי וכתיב ביום השביעי כמכוה דדמי לשחין לשאר מילי הייתי אומר מכוה דאהדרה רחמנא הוא דמהדרה אבל שחין כדקאי קאי שחין פשיון מטמא בו לאחר הפטור לפי שהנגעים להקל. ואין אתם רשאים למשכו להחמיר עליהם יותר ממה שמפורש בהם לכך נאמר פשה תפשה בשחין לרבות את כולו: