ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרשה ג ו

והיא הפכה שהפך כלה את כלו ולא שהפך כלה את מקצתו: כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה בו בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ועוד נולדה בו בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר והכי איתא במס' נגעים. וטעמא דמילת' דשערה קמייתא לא הויא סימן טומאה משום דהפכתו סימן בהרת אמצעית נמי משום דהפכה כלה את מקצתה דאמצעית לחודה קיימא בשעה שנהפכה שהרי הראשונה כמאן דליתא דמיא משום דהפכתו מקצת בהרת בתרייתא אע"ג דהפכתו כלה בהרת וחזיא לאצטרופי בהדי אמצעיתא דהפכתו נמי כלה בהרת אפי' הכי לא מצטרפא בהדיה מאי טעמא משום דהוה ליה שערה האמצעית קודם לבהרת הראשונה ובהרת האחרונה היא המשלמת להפכת כלה את כלו: ואי מטמאה בבהרת האחרונה הוא דמטמא והשתא שער האמצעית לבהרת האחרונה נמי כגריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר משום דליכא שער לבן הראוי לטמא כדפרשי' אבל הכא נולדה בבהרת האמצעית עוד שערה אחרת ודאי טמא ואף על פי שנהפכו מקצת מצטרפין שהרי הפכה כלה את כלו. והכי איתא במשנת נגעים פ"ק. כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן פירוש בשבת וכשהעבירו עד למחר נולד בו שער לבן. היו שחורות והלבינו. אחת שחורה ואחת לבנה והלבינו שתיהן וכו' הרי להחמיר פי' נמצאת חומרא באה לו על ידי המתנה זו של שבת הרי למדנו שתי שערות שנהפכו כאחת טמאות: