ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרשה ב ט

ושערה לא הפך לבן וכו' אלא שחור ואפילו הכי והסגיר הא למדת שאין שער שחור ממעט את הנגע מכגריס ואף על פי שאינו ממראה הנגע וכו' והסגיר את הנגע תחלה כך נראה לי פירושו בתחלה צריך הסגר אבל בסוף אינו צריך הסגר שלא תאמר אם החליטו בשער והלך שער לבן יסגירנו עכשו כבא מתחלה וכך צריך לפרש בכולן וקא משמע לן שאעפ"י שבנגעי בתים מצינו שלאחר שהוא חולץ וקוצה וטח נותן לו שבוע להסגרו ואעפ"י שכבר עבר ממנו הנגע בשאר נגעים לא אמרי' הכי והיינו דדרשינן ביום טהרתו והובא אל הכהן שלא ישהה ומפרשי' לה בדוכתיה: וראיה להאי פירושא דבכולהו נגעים דריש הכי ובנגעי בתים לא דריש הכי. וממשמעות' דקרא איכא למשמע דבבהרת איכא מראה עמוק ואיכא דאין מראהו עמוק ולא תימא דבתולדת הבהרת הוא דאיכא הכי ולא' בשלג גופיה איכא מראות טובא והעזה שבהן מראה עמוק ולמטה מעור שוה לגבוה כדכתיב בהאי קרא דואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר ולא מצית אמרת דהאי קרא בתולדת בהרת קא מיירי דהא תולדת בהרת מקרא דלעיל נפקא לן מדכתיב מראה הנגע ושמע מינה דבאבות דבהרת איכא נמי דאין מראה עמוק והיינו דאמרינן לעיל יכול כל מראה השלג יהיו טמאין ושאר כל המראות יהיו טהורין: ושמעי' דאיכא כשלג עזה ומראה עמוק. ואיכא נמי דאין מראה עמוק והוא שוה לגבוה: ואיכא נמי דהוא גבוה דהא שאת לשון גבוה הוא וקא כליל להו לכל מראה השלג והיינו דקאמרינן הני תני תנאי דלעיל דמראות נגעים טובא הוו דמר יהיב ד' מראות לכל חדא וחדא. ומר יהיב תשע לכל חדא וחדא. ומר יהיב שמונה עשרה לכל חדא וחדא ואי לאו דרמיזא בקרא דבאבות דבהרת קא מיירי דלא שביק קרא אב ומפרש תולדה אלא מפרש דיניה דאב ואזיל תולדה בתריה ואיירי קרא דלעיל במראה עמוק ושער לבן דהוא טמא מוחלט וקמ"ל דאע"ג דאיהי עזה ומראה עמוק אי איכא שער לבן הוי מוחלט ואי לא לא הוי מוחלט ואיירי קרא בתרא בשוה לגבוה בלא שער לבן ואפילו הכי יסגיר. וממילא שמעינן דשוה גופיה אי איכא שער לבן יחליט: ואל תתמה שהרי בכל הנגעים תמצא מראה שפל ומראה שוה חוץ מן השאת שהיא כשמה שהרי אף בפתוך איכא מראה שפל ושוה. וירקרק ואדמדם נמי איכא שוה ושפל ושניהם טמאים כדאיתא לקמן: