ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק א ו

בעור בשרו נגע מלמד שכל הרואה אותו הוא מצטער עליו וכל שכן הוא עצמו: ענין אחר ר' יהודה וחכמים אליבא דר' עקיבא פליגי דאית ליה סם בינוני והוא לא פירש אם לכל אדם אם לגרמני ואתא ר' יהודה למימר לא לכל אדם אלא לכושי ורבנן אמרי לכל אדם והא דדרשי' מלמד שהוא מצער מנגע קא דריש דהוה מצו למכתב והיה בעור בשרו צרעת אלא מדכתב נגע אלמא חולי שמצער הוא: ואיפשר שהוא סימן לטומאה שאם אינו מרגיש בה אינו מין צרעת. וכשהוא אומר לנגע משמע שאף אחרים מצטערים ממנה מריחה לומר שיתרחקו ממנו וזה הפירוש הוא העיקר: קשיא לי לר' עקיבא דאמר מביא סם בינוני ומקיפו היכי מתחזי ביה פשיון בסוף שבוע: ואיכא למימר דלבתר דחזי ליה ואיקיים ליה במראה הנגע מוחקו לאותו סם: צרעת כגריס פי' ילפי' צרעת מצרעת האמורה בנגע מחיה דמהתם ילפי לנגעים שהוא כגריס כדאיתא לקמן בפרש' שאת: