ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק א א

אדם כי יהיה בעור בשרו מה ת"ל פי' היה לו למכתב איש כדכתב בנתקים ובבהק ובקרחת וגבחת וכדכתי' בשאר מצות ומאי טעמא שני קרא בדיבוריה לפי שנאמר ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות בהרות לבנות. וכתיב וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרות כהות לבנות בהק הוא פרח בעור טהור הוא. ואין צריך לומר בהרת שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל פי' שלא באו לכלל טומאה כלל שלא באו לכלל מאי כגון בגוי עד שלא נתגייר. במומו עד שלא נגלה בראש או בזקן שלא נקרחו. בשחין ובמכוה ובקרחת המורדים פי' שלא נרפא העור כלל וכולהו מפרשי דוכתיהו לטהרה כגון אלו לא הוצרך לומר בפרשת בהק שיהו טהורות דהא כל חד וחד מתפרש בדוכתיה דהוא טהור אלא אפילו בהרת שהיו בהן מראות נגעים ועכשו באו לכלל טומאה כגון שנולדה בגיות ועכשו נתגייר. בקטן ואחר כך נולד. בקומט ונגלה פירוש שנתמעטו הקמטים מחמת בריאות ונגלה הנגע בראש ובזקן. וחזרו ונקרחו בשחין ובמכוה וקרחת המורדין ונעשו צרבת כלומר שנרפא העור מן המכה ונעשה צרבת על גבה כקליפת השום שהן עכשו ראויין לטמא כנגע בהרת ואפילו הכי כיון דתחלתן נולדו במקום טהור כדמפרשי בדוכתייהו טהורים וכולהו איתנהו בכלל בהק טהור דלהכי כתיב התם בהרות בהרות לבנות ולבסוף כתיב בהרות כהות לבנות כהות הם למטה מארבע מראות נגעים אבל נולדו במקום טהרה אעפ"י שחזרו לכלל כי הנך והנך דחזרו לכלל אם נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר ר' אלעזר בין עזריה מטהר דבכלל בהק הם ר' אלעזר חסמא אומר וכו' ר' עקיבא אומר בין להקל בין להחמיר תראה תחלה לכך נאמר אדם כי יהיה וכו' האי קרא ר' אלעזר חסמא ור' עקיבא דרשי ליה. אבל ר' אלעזר בין עזריה לא דריש ליה. להקל ולהחמיר דאמרינן הכא ומפרש לה במסכת נגעים פ"ו. כיצד להקל היתה כשלג ונעשת כסיד או שהיתה כצמר לבן ונעשת כקרום ביצה או מספחת שאת או מספחת עזה וזהו להקל. ולהחמיר כיצד היתם כקרום ביצה ונעשת כצמר לבן היתה כסיד ונעשת כשלג: וקשיא לי דמאי טעמא לא חשיב בהן נגע שנולד בו קודם הדבר ועמד בו לאחר הדבר דהוא טהור כדאיתא בסמוך. ואיכא למימר דהויא בכלל גוי עד שלא נתגייר ואח"כ נתגייר. שהרי ישראל קודם מתן תורה בני נח היו ובשעת מתן תורה נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה בטבילה ובהזאה כדכתיב: ויקח משה את הדם ויזרוק על העם.