ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ט טז

נרפא הנתק לא שניתק נתק בתוך נתק: בא הלל להוציא מן הדרך שאמר ר' שמעון ואמ' כי יש נתק שטהור שעה אחת שיחזור ויטמא כגון שצמח בו קביצה של שער שחור ואח"כ נתק אותו שער מתוכו ונעשה נתק בתוך נתק וזה חדוש גדול שאם הלך אותו שער כולו עדיין הוא טהור כי הנתק הראשון חזר למקומו וכיון שטהר שוב לא יטמא אבל כשניתק מאמצעיתו הוא טמא מה טעם מפני שהוא נתק אחר ואינו אותו שטהר. וכ"ש אם צמח כל הנתק ונתמלא שער בתחלתו ואח"כ נתק באותו מקום עצמו שהוא טמא מפני שהוא נתק אחר. ר' עקיבא אומר לא טהרתו אלא הרפוי פי' ר' עקיבא לא להוסיף ולא לחלוק אלא לפרש הטעם לדברי הלל מה טעם נתק בתוך נתק טמא כי התורה אמרה נרפא הנתק טהור לא טהרתו אלא הרפוי וזה השער הואיל וניתק מתוכו לא היה רפוי אלא נתק אחר הוא: י"ל כי ר' עקיבא כמו כן באלו להוציא מן הכלל שאמר ר' שמעון כי יש נתק שטהר שעה אחת ויחזור ויטמא והם הם אותם שפירשנו למעלה שהחליטו בסימני טומאה והלכו להם ואח"כ חזרו שהוא טמא ושני הדרכים נכוחים: ואל תתמה היאך בא הלל ור' עקיבא להוציא מדברי ר' שמעון והלא הוא היה תלמידו של הלל דכולה מילתא ר' שמעון קאמר לה ומאי דשמיע ליה בגמרא קאמר. ואיהו דקא מסדר הגמרא קאמר לכולה מילתא ואמר דהלל ור' עקיבא קא מפקי מהאי כללא כדאמרן: טהור הוא יכול יפטר וילך לו כלומר שלא ימתין לטהרת הכהן ת"ל וטהרו הכהן עד שיטהרנו הכהן או וטהרו וכו': ועל הדבר הזה עלה הלל מבבל: נ"ל דעל מדרש כל הפסוק הזה קאמר כי הוא מסופק על מי שניתק נתק בתוך נתק אחר הצומח והמשואר אם יהיה טמא אם לאו ועלה מבבל לארץ ישראל ללמוד מפי שמעיה ואבטליון. ויש מפרשים לבני ישראל נסתפק הדבר ושלחו לבבל בשביל הלל ועלה ולמד אלא שלא נתמנה נשיא עד שאירע. י"ד בניסן להיות בשבת ונעלמה הלכה מבני בתירא וכו' כדאיתא בפסחים [סו.]: השלמנו דיני נתקים בעזרת צור שוכן שחקים: אלא שאני תמה מפני מה אמרה תורה שהוא מגלח בסוף שבוע ראשון ואת הנתק לא יגלח. והלא תגלחת זו לא היתה אלא להכיר פשיון אם יפשה וכיון שהפשיון מטמא כמו בסוף ראשון למה מגלח בתחלת הסגרו אלא מי שגזר על הנתקים הוא יודע את גזרתם וראה שאין טבע הפשיון מצוי לנתקים אלא לאחר שבוע ולפיכך גזר עליו בסוף שבוע ולא בתחלתו: עוד נראה לי בתגלחת הנתק כי היא לעניין רפואה והיא לבחינה אם תתרפא בהסגר שני ובעל התולדה יודע משפט הנתק שלא יועילו בתחלה: ודוגמת זה כיבוס נגע הבגד שהוא לבחינת הליכת הנגע בכבוסו ואינה אלא בסוף שבוע ודרך אחד להם: עוד אפרש דין הצומח שאמרנו שהוא מציל מן המובצר בין שאינו מבוצר שאעפ"י שהוא מציל מן הצד הני מילי כגון שהנתק מקיפו בשלש רוחותיו כרוחב שתי שערות אלא שהוא נדבק לדופן הרביעי בלי הקף כגון זה וכיוצא בו במשואר אינו מציל עד שיקפנו הנתק מכל צדדיו כרוחב שתי שערות אבל אם יצמח בו שחור מדופן לדופן כנגד הדופן האמצעי כגון זה אינו מציל שאין זה צומח בו אלא ממעטו מן הצד הוא וכן אתה אומר בשער הלבן שבעור הבשר ובשער צהוב שבנתקים שאינם סימן טומאה עד שיקפינו הנגע משלש רוחותיו ברוחב מקום שתי שערות וכל שער האמור בנגעים ובנתקים בין בלבן בין בשחור צריך שיהא בו כשיעור כדי שיהו נוטלות בזוג או כדי לכוף ראשון לעקרן או כדי לקרוץ בצפורן ופלוגתייהו במסכת נדה פרק בא סימן התחתון [נב:]: