ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ט יד

ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו. האי בעיניו על שיעורו קאמר ולא על מראהו שהרי אין כאן מראה נגע כלל. אין לי אלא בעיני עצמו בעיני בנו ותלמידו מנין ת"ל ואם בעיניו מ"מ: האי קרא אסוף שבוע ראשון קאי. דאמר לעיל ואם עמד בעיניו שמגלחו ומסגירו שבוע שני וקאמר הכא דההוא עמד בעיניו דאמרינן לעיל שהוא מגלח ומסגיר דוקא שלא צמח בו שער שחור אבל אם צמח בו שער שחור כבר נתרפא. ואין זקוק לא לתגלחת ולא להסגר והוא הדין שאם פשה בסוף שבוע וצמח בו שער שחור שהוא טמא והוא הדין למשואר שכן שנינו במשנתינו הצומח מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר וכו' המשואר מציל מיד הצהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר ומבוצר וכולהו איתנהו בקראי: ומאי דדרשינן הכא אין לי אלא בעיני עצמו בעיני בנו וכו' מילתא אגב אורחיה אשמעינן קרא דהיכא דלא צמח בו שחור והכהן מסופק בפשיונו בסוף שבוע ראשון וראהו בנו ותלמידו עמו מתחלה והם אומרי' שלא פשה אלא שעמד בעיניו יסגיר ולא יחוש לספקו להעמידו בספק מוחלט לחומרותיו: אין לי אלא צמח בתחלה ומשואר בסוף ומנין למשואר בתחלה וצמח בסוף ת"ל שער ושער ריבה פי' למדנו מן המקראות שהצומח מציל מיד הפשיון: פירוש אחר מצינו שהצומח הקודם לשער צהוב מציל ממנו דהכי כתב קרא ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו וזהו בסוף שבוע ראשון ובודאי מאחר שמסגירו ואין בו שער צהוב ועל זה אמר נרפא הנתק טהור לומר שאפי' נולד בו אחר מיכן שער צהוב וכו' ולמדנו למשואר בסוף פי' שהיו שניהם יחד כדכתיב קרא וכי יראה הכהן את הנתק והנה אין מראהו עמוק וכו' ושער שחור אין בו והסגיר הא אם יש בו שער שחור אעפ"י שיש בו צהוב א"כ היה לו לומר גבי הסגר וכי יראה הכהן וכו' ושער שחור צהוב אין בו אלא מדלא כתב הכי משמע דרישא דקרא בצהוב לבדו קאמר שאם היה בו שחור וצהוב אינו מסגיר וכ"ש שאינו מחליט וקרי לי בסוף משום דמצומח אמר תחלה ומנין למשואר בתחלה שקדם לצהוב שהוא מציל ולצומח בסוף אפי' לאחר החלט ומשום הכי איצטריך דאי במשואר בתחלה ק"ו הוא. אי נמי שכנס בתוכו מן הצד ונעשה מבוצר בו וכבר היה בו הצהוב והכי איתא בתוספתא. כשקדם הוא לפשיון דהכי כתיב קרא בסוף ראשון ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו נרפא הנתק כלומ' נרפא לגמרי ואעפ"י שיפשה עליו טהור הוא. ולמדנו למשואר שהוא מציל אחר הפשיון פי' משואר הוא אותו השחור שהכהן משייר סביבות הנתק בשעת תגלחתו שאם פשה הנתק בסוף שבוע שני או אחר הפטור ונפרצה אותה הפרצה המשויירת סביבותיו ממקום אחר טמא משום פשיון דהכי כתיבי קראי. ואם נפרצה בה עוד פרצה אחרת והקיפה את העומד האמצעי שבין שתי הפרצות הרי אותו העומד נעשה מבוצר בנתק וטהר את הנתק והציל מיד טומאת הפשיון ומנא לן דטהרו והציל מידו דכתיב ושער שחור אין בו והסגיר ודרשינן אין בו שאינו מבוצר בו הא לכשיהיה מבוצר בו יטהרנו: ועוד כתיב ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי הראותו וכו' לטהרתו וכו' לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא לשער הצהוב הוא דלא יבקר הא לשער שחור יבקר ומה הוא מבקר בו שאם נעשה מבוצר בו יטהרנו: הנה למדנו טהרת המשואר בסוף כלומר אחר טומאת הפשיון לפי סדר המקראות: עכשיו שאלנו מנין לצומח אחר הפשיון שהוא מציל מידו ומנין למשואר קודם טומאת הפשיון כגון שמצאנו בסוף שבוע שני שנפרצה השיטה הסובבת שתי פרצות והקיפה את העומד האמצעי שהוא טהור שהרי לא למדנו מסדר המקראות אלא המשואר שנעשה מבוצר אחר פשיון הטומאה וזה הרי לא נעשה כך אלא שבא לפני טומאת הפשיון. ומנין שהוא מציל מזה הפשיון ואע"ג דק"ו הוא אפי' הכי אצטריך קרא שהרי אין לנו בנגעים לדון מק"ו כי כולם גזרות מלך הן: אי נמי מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא ותרויהו מרבינן משער שחור. ואו יתירא קא דריש ובתרויהו בצומח ומשואר כתי' בהו וא"ו יתירא: