ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ח ח

שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם פירוש שהם כמו עיגול בתוך עיגול. נפרץ הפנימי ממקום אחד טמא: פי' אעפ"י שיש בפרצה מקום שתי שערות אין פרצה אחת מחברתן להיות אחד הילכך הויא לה ההיא פרצה סימן פשיון לפנימית אבל נפרץ משני מקומות כשיעור שתי שערות בכל פרצה ופרצה טהור מפני שהן כנתק אחד והרי כל השער המקיף את הנתק הפנימי מבוצר בנתק וטהור. ואם נפרץ ממקום אחר כגריס טהור מפני שכנס שער שחור לתוכו פי' כיון דנפרץ הוה ליה מבוצר בנתק וטהור: ואיני יודע מאי זה טעם אמרו פרצה אחת של שתי שערות אין מחברתן ושתים מחברות. וכשהפרצה אחת כגריס מאיזה טעם הוא מחברתן. ונראה לי דשתי פרצות גופייהו דאמרינן שהוא טהור לא שנחשוב שני הנתקים אחד לגמרי ושיטת השער המקפת את הפנימי תטהר אותם מדין שחור המבוצר כי אותה השיטה כמחיצה היא נדונת ביניהם ולא כשער שחור המבוצר אלא הטהרה אינה כי אם מפני אותו השער שבין שתי הפרצות כי בודאי כל פרצה שהיא מקום שתי שערות נתק הוא והרי שפשטו שני הנתקים זה לעומת זה ונתערבו כנגד הפרצות וכיון שכנגד הפרצות נתערבו הרי אותו השער העומד בין הפרצות מבוצר ביניהם ושיטה הנשארת אעפ"י שהיא חוצצת אינה מזקת כלום הואיל והן מתערבין מצד אחר והשחור מבוצר בין אותו העירוב אבל כשלא נפרץ כי אם ממקום אחד ודאי אעפ"י שתחשב כנגד הפרצה כעירוב אין שער שחור מבוצר בין אותו עירוב הילכך הוה ליה נמי פשיון והוא טמא: וכשנפרץ הפנימי ממקום אחר כגריס טהור ולא מבעיא כי לא הוי נתק פנימי אלא בגריס מרובע דכי נפרץ הפנימי כגריס ממקום אחר ודאי דמיערב שהרי נפרץ במילואו מרוח אחר ובטלה ליה תורת מחיצות לגמרי ואפי' כנגד העומד אלא אפי' הוי נתק גדול הרבה אמרי' האי מאי טעמא דכיון דכגריס שיעור מקום נתק הוא הויא ליה ההיא שיטה כמחיצת מבוי או מחיצת חצר שנפרצה ביתר מעשר שאעפ"י שהעומד מרובה על הפרוץ אסור אף כנגד העומד בין לענין שבת בין לענין כלאים דכולה מחיצה בטלה לה: כך נראה לי על דרך העיקר: