ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ח ג

ר' יהודה אומר וכו' וכשהוא אומר למטה נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נתק שאין הפשיון לתוכו אף נגע אין הפשיון לתוכו פי' נתק שאין הפשיון לתוכו מדכתי' והתגלח ואת הנתק לא יגלח למדנו שהפשיון מבחוץ הוא ולכך מגלח כל סביבות הנתק ומשייר סביביו שיטה אחת שער רוחב שתי שערות: ועוד יש לפרש בו כי מאחר שהמחיה אינה בנתקים אי איפשר לנתק להיות פושה לתוכו כמו שתמצא בנגעים שהמחיה מטמאה בהם איפשר להם להיות פושין לתוכו כדתנן בנגעים פרק ו' בהרת כגריס והמחיה פחותה מכעדשה. רבתה הבהרת טמאה נתמעטה טהורה רבתה המחיה טמאה נתמעטה ר' מאיר מטמא משום פשיון דבהרת וחכמים מטהרין שאין הנגע פושה לתוכו: הרי למדת לבהרת שאיפשר לה להיות פושה לתוכה במקום המחיה מה שאין כן בנתקים שאינה. וא"ת איפשר לנתקים להיות פושין לתוכו כגון שנשתייר שער שחור לתוכו ונתמעט השער משתי שערות או שהלך כולו הרי שפשה עכשו הנתק לתוכו זו אינה כלום שהרי אין כאן פשיון אלא נגע בתחלה הוא שכל זמן שהשער שחור היה בתוכו לא היה טמא כלל ועכשו שהלך הוא מסגירו בתחלה: כללו של דבר אחד שער שחור אינו נדון משום פשיון בין למשואר בין לצומח אלא כבר נרפא הנתק בצמיחת שער השחור או בגדלותו של משואר כשגדל להיותו כשיעור ואם ילך לו עוד אותו שער נדון בתחלתו להסגיר ואין עליה תורת פשיון לא מתוך הסגר ולא לאחר הפטור הילפך לא משכחת לה בנתק פשיון לתוכו כלל כדאשכחן בנגעים וקאמרי' הכא דילפינן נגע מנתק מה נתק שאין פשיון לתוכו שאם פשה לתוכו לא מטמא כרבנן דפליגי אר' מאיר: