ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ז ט

מה ת"ל צרעת צרעת ג' פעמים במכוה כתיב חדא כדכתיב בשחין צרעת כגריס בנין אב הוא מצרעת דכתיבא גבי מחיה כדאמרינן בכלהו נגעים: צרעת ליתן את האמור של זה בזה במראה. ואת האמור במכוה בשחין: נאמרו בשחין ובהרת ובמכוה בהרת לבנה ונאמרו במכוה היא היא ודרשי' להו כולהו וכתי' בה נמי והנה אין בבהרת שער לבן דדרשי' לרבות חוט היוצא ממנה ובו רחב שתי שערות שהוא מכלל הבהרת וזוקקת לשער לבן ולפשיון והרי הן למדין זו מזו שחין ממכוה ומכוה משחין. הרי למדנו עתה למכוה שאת ובהרת מגזירה שוה בצרעת צרעת ואח"כ נלמוד מצרעת השלישי ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת כי השאת למדנו שמטמאה חלקה בשחין דהיינו לבנה: ובהרת דמטמאה בפוך: ונלמוד אותם זו מזו ואעפ"י שמכוה אין אנו צריכין ללמוד בהרת משאת שהרי כתוב בה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה כיון דשחין ומכוה ילפי מהדדי בצרעת צרעת חשבינן בחדא עניינא והאי צרעת דמכוה דמייתר מגמר לשחין למילף שאת מבהרת ובהרת משאת וההוא צרעת דרשינן לעיל בפרשת שחין ליתן את האמור בשאת לבהרת ומשום צרעת יתירא דכתי' גבי מכוה הוא דדרשינן הכי וילפי' מהדדי כדאמרן: היא היא ד' פעמים דכתיבי במכוה טעות הוא זה שאין מונים כי אם אותם שכתובים או בהחלט או בהסגר אבל אותם שכתובים בטהרה לא מנה ואינם אלא שבעה שלשת בשחין וארבע במכוה תלתא למעוטי דאין מחיה מטמאה בשחין ובמכוה לא בתחלה ולא בסוף שבוע ולא לאחר הפטור. תרי למעוטי את שפשתה לבהק ולא בסוף שבוע ולא לאחר הפטור שפשתה לבהק בתוך השחין והמכוה הוא עומד אפי' הכי אין הנגע פושה לתוכה: היא אין לה מראה חמישי חוץ לארבע מראות ופתוכות וחלוקות מכלל ארבע מראות הן כלומר אותם ארבע מראות מטמאות פתוחות וחלוקות אבל למטה מארבע מראות אין מטמא כלל לא פתוכה ולא חלקה. היא השחין והמכוה אינן מצטרפין: קשיא לי צירוף הא נפק' לן מאו בשר כי יהיה בעורו מכות אש זו אינה קושיא דאי מאו בשר הייתי אומר לא בא אלא למעוטי שבאו ואין ידוע אם שחין או מכוה כדאמרן לעיל: