ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ו ה

שחין יכול מורד שלא נקרם העור כלל ת"ל נרפא. אי נרפא יכול עד שיעלה צלקת שנתקשה העור הרבה ודוגמתו בכתובות פרק המדיר [עה.] נשכה כלב ונעשה מקומו צלקת ולפי שאין עור הלוקה בשחין חוזר להיות חלק כתחלה אלא שנעשה מקומו צלקת לפיכך תפס בכאן רפואת צלקת ת"ל שחין וכן הוא אומ' למטה צרבת השחין כלומ' כי רושם השחין הוא הא כיצד עד שתקרום עליו כקליפת השום. הא אם נעשה צלקת נדון כעור הבשר והכי איתא במשנת נגעים: