ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ד ה

שיכול אין פריחה מטהרת אלא מן השאת בלבד פי' ממראה השאת ומשום דבגבה עסקינן. ומנין לרבות שאר המראות. ולמעלה על גוף הנגע אם הוא משאר המראות שתהא פריחתו מטהרתו: עדיין אני אומר ושמא בזמן שהפריחה ממראה שאת אבל בזמן שהפריחה משאר מראות בין לשאת בין לשאר מראות מנין שיהא טהור ת"ל צרעת: להביא בין אצבעות ידים ורגלים דמעכב בפריחה דלאו בית הסתרים הם. אעפ"י שנעשה מקום המחיה בהרת פי' אותו פחות מכעדשה שנשאר בשעת פריחה: שאלו בתחלה פרח בו היה טהור דראש וזקן מעכבי בפריחה ואעפ"י שנקרחו בסוף וכיון שנקרחו עד שלא פרח באותו פחות מכעדשה. לאו כלום הוא עד דפרט נמי בראש וזקן: