ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ד ג

כעודר לבית הסתרים עודר שוחה ומה שנראה ממנו באותו מקום הוא ראוי לקבל נגע. מוסק זתים הוא המרים זרועו ומלקט זתים ולפי שהזית אינו גבוה כשאר אילנות ואדם מלקט אותם מן הקרקע בהרמת זרועותיו לפיכך שיער בזית לתחת השחי מה שאין כן בשאר אילנות שאדם עולה בהם ומלקט אותם בלי הרמת זרועותיו. כעורכת העיסה שהיא שוחה כדרך האיש העודר כך הוא נראה לתגלחתו דבעינן מקום כינוס שער דומיא דגבות עיניו: מיהו בדוכתיה לא דריש ליה הכי דלא ממעט מיניה כולי האי. והתם מפרשי לה: