ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ד א

וכסתה הצרעת ולא הבהק שאם פרח בכלו ממראה בהק לאו פריחה היא אי נמי שאם היה בו בוהק אינו משלים לפריחה עד שיחזור למראה נגע אלא בעינן פריחה ממראה נגע מאיזה מראה שיהיה מד' מראות בין ממראה אותו נגע עצמו בין ממראה אחר שהייתי אומר הואיל והבהק סימן טהרה בסוף יהא סימן טהרה בתחלה פי' בהק סימן טהרה בסוף שאם פרח בכולו ואח"כ חזרה בו מחיה כעדשה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודרשינן לקמן בשר חי החוזר טמא ואין בהק החוזר טמא: שאם הלכה ממנו הצרעת ממקום אחר ונשאר בו מראה בהק אין דינו כדין בשר חי ועדיין היא בטהרתו כאילו עמדה הפריחה בכולו הרי למדנו שהבהק אינו סימן טומאה בסוף החוזר והואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה בתחלה שנחשוב אותו הפריחה בכולו ת"ל וכסתה הצרעת להאי הבהק: ועוד שאם החליטו באחד מסימני טומאה ופרח בכולו ואח"כ חזרה בו מחיה טמא ואם חזרה המחיה ונהפכה אפי' למראה בהק טהור כאלו פרח בכולו פעם אחרת שאעפ"י שבפריחה הראשונה לא נחשוב מראה לפריחה בפריחה שני' מיהא נחשוב לפריחה: והכי איתא לקמן כדדרשינן מונהפך ללבן: