ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ג ה

אם פרוח תפרח אין לי אלא בכלו כאחת מניין אם פורחת וחוזרת ופורחת פירוש אף על פי שהוא סימן פשיון תחלה תלמוד לומר פרוח תפרח: אין לי אלא ממטה למעלה העזה כדרך הפרחים העולים למעלה. מלמעלה למטה מניין שלא נחשוב אותה כנגד אחר וכו': פירוש אחר אין לי אלא ממטה למעלה פי' שתהא הפריחה מן הנגע כעין הפרח היוצא מן האילן ובין שיהא עליון או תחתון בהא לא קפדינן אלא שתהא הפריחה מתחלת ופושטת מן הנגע אבל אם התחילה מחוץ לנגע ופשטה עד הנגע מנין שהוא טהור והלא אין זה דרך פרחי האילן והתורה קראתו פרח וכו': הדר קא בעי ואמר תינח היכא דלא ידעה הפריחה נגע טהור דלא קפדינן בין למעלה בין למטה דמ"מ ליכא למתנייה לפריחה אלא בהא נגע אבל היכא דפרח מטהורה לטמאה שהטהורה היא שפרחה ולא הטמאה מנין שהוא טהור פי' אם היו שתי בהרות אחת מד' מראות ואחת למטה מד' מראות ופרחה הטהורה במראות הנגע טמא עד שהגיע לטמאה ואחר כך פרחה הטמאה משם ולהלן וחזרה הטהורה (שהיא לחיותו) [להיות] מראה נגע מנין שהוא טהור שלא תאמר תפרח הצרעת אמרה והבהק אינו מראה הצרעת הילכך כל מה שפרח הבהק לא יהא בכלל הפריחה ת"ל אם פרוח תפרח מ"מ. ר' נחמיה אומר אם בתחלה וכו' דקסבר פרוח תפרח הצרעת אמרה תורה ולא שפרח הבהק: