ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ג א

צרעת נושנת היא וכו' מצרעת זה בנין אבל כל הצרעות שיהו כגריס וכל מקום שנא' בו צרעת נלמד אותו מזה לשיעור גריס: נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה. נושנת משמע שהיא קדמה לשאת וכל דבר המוקדם מחבירו נקרא ישן ממנו. היא מלמד שמטמאה הפוכה: קשיא לן הכא למה לי קרא הא אתיא לה. ואומר אני דאי לא כתב רחמנא היא הייתי אומר או חלוף מה מחיה שאינה מטמאה הפוכה דהא כתיב נושנת מטמאה שלא הפוכה שער לבן שמטמא הפוך אינו דין שיטמא אפילו שלא הפוך ת"ל היא במחיה. והשתא ודאי בטל או חלוף וליכא למימר ק"ו כלל אלא קיימא מחיה במאי דמתפרש ביה הפוך אין שאינו הפוך לא: ולפי שאין דרך זה לתורת כהנים שתק ממנו ולא האריך בו. ויש מתרצים משום דאיכא למפרך לההוא דינא מה לשער לבן שמטמא בשחין ובמכוה. תאמר במחיה שאינה מטמאה בשחין ובמכוה והואיל ואינה מטמאה בשחין ובמכוה לא תטמא הפוכה ת"ל היא: גם זה התירוץ מסעד אבל הראשון עיקר. שאם בזה הטעם בלבד אין זה דרך לספר זה לשתוק מן הדין ומן התשובה בכל מקום ומה נשתנה זה מכולם: