ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ב ט

וטהרו הכהן מספחת היא אעפ"י שנשתנו מראיו לאחר הפטור בין מכהה לעזה בין מעזה לכהה וחזרה למקומה הראשון לעולם טהור אלא אם כן פשה אבל אם כהה למטה מד' מראות וחזרה למקומה כנראה מתחלה שהרי היא כמי שהלכה לגמרי וחזרה והוא נגע בתחלה ואם הלכה לגמרי לדברי הכל תראה בתחלה והכי איתא במשנת נגעים פ"ד: או יכול אעפ"י. שהלך וחזר מקצת הגריס לאחר הפטור וחזר למקומו יהיה טהור ת"ל היא. מה יעשה לה ר' יהודה אומ' תראה בתחילה פירוש כאלו הוא נגע חדש. וחכמים מטהרין קסברי רבנן שעדין מקצת הגריס עמד במקומו כשחזר הגריס למקומו חזר ואינו נוגע בתחלה אלא אם כן הלך כולו וחזר והכי איתא לפלוגתייהו במשנת נגעים פ"ד: כנסה ופשתה או פשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין ואחר הפטור קא מיירי דעלה קאי ור' עקיבא דמתניתין היינו ר' יהודה דהכא: והא דקתני התם דמשמע מחליט אכנסה ופשתה ובפשתה יותר מכמות שהיתה קאמר ר' עקיבא סבר בין דאיכא מקצת הנגע הראשון שעמד במקומו מעולם והרי פשה אחר הפטור כדכתיב ואם פשה תפשה אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו כי הפשיון לכל נגע הוא פשה ורבנן סברי כיון שהלך מקצת הגריס הראשון שוב אין לו לכל הנגע לפי שאין פשיון מטמא אחר הפטור אלא אם כן עמד כל הנגע במקומו כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת בעור המספחת הראשון: הפסקא שהבאתי ממשנת נגעים הריני כותבה על הסדר כאן: הלכה וחזרה בסוף שבוע הרי היא כמו שהיתה ובלבד שלא תתמעט מארבע מראות כנסה ופשתה או פשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין פי' בלבד שלא תתמעט הא אם נתמעטה כלל מכמו שהיתה טהורה בין שהוא כגריס בין שהוא יותר מכגריס שהרי לא פירש בה כגריס וכך פירשתי לעיל: ולאחר הפטור תראה בתחלה פי' אם הלכה לאחר הפטור וחזרה נדונת כנגע חדש זהו כשהלכה כולה אבל בכנסה ופשתה שהוא במקצת פליגי ר' עקיבא ורבנן בסיפא: היתה עזה ונעשית כהה או כהה ונעשית עזה פירוש וחזרה למראה הרי היא טהורה כמו שהיתה ולאחר הפטור קאי כדדרשינן הכא וטהרו הכהן מספחת היא אעפ"י שנשתנו מראיו ובלבד שלא תתמעט מארבע מראות וחזרה לראיה תראה בתחלה: כנסה ופשתה או פשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמי' מטהרין אל אחר הפטור קיימי: ור' עקיבא דמטמא בכנסה מכגריס ופשתה יותר מכגריס הוא דמטמא משום דחשיבי ליה דפשתה אחר הפטור הכתוב במקרא הואיל ונשאר בו מקצת מן השיעור הראשון כדפרשינן לעיל: ובפשתה וכנסה ודאי לא מטמא ר' עקיבא טומאת חלט אלא תראה בתחלה. ודוקא שפשתה וכנסה קודם שתראה לכהן וקסבר ר' עקיבא כיון דפשתה שאלו הראה מיד לכהן היה מחליטו עכשיו שחזרה וכנסה לשעורה נראית בתחלה: ואילו הראה לכהן מיד אחר הפשיון היה נסגר וכשחזר לשעורה כבר הלך הפשיון והוא טהור מיד ועכשו ששהה ולא תראה יראה בתחלה ויסגור: ורבנן סבירא להו לתרוייהו טהור לגמרי בפשתה וכנסה קסברי כיון דלשעורה הראשון הדרא קודם שהראה לכהן אותו הפשיון אינו מזיק לו כלל וכאלו לא פשתה דמי בכנסה ופשתה נמי אע"ג דפשתה יותר מכשיעור הראשון אפילו הכי טהור כיון דמקצת הנגע עמד במקומו אינו נגע חדש ואע"ג דהדר ופשה אינו מטמא שלא טמאתו התורה אלא במספחת הראשונה כלה שעמדה במקומה ופשתה שאין פשיון מטמא אלא בזמן שבא על הנגע הראשון והשיעור הראשון ואם יש פשיון כגריס בזה [מטמאים] ואם לא היו חכמים מטהרים (אלא) [ולא] תראה בתחלה מפני הפשיון ההוא. ויש מפרשים אהא דרבי עקיבא אפי' בכנסה ופשתה לשיעורה הראשון ולא בנגע שהוא כגריס היה ר' עקיבא מטמא אלא בנגע שהוא יותר מכגריס וכנס ועמד על גריס ואח"כ חזר לשיעורה טמא מוחלט לדברי ר' עקיבא דקסבר כל נגע שהמחיה או שער לבן מחליטין אותו הפשיון מחליטו הילכך כשפשה אפי' כל שהו על הגריס הנז' אעפ"י שעמד הראשון טמא ואם פשה תפשה קרינא ביה: ורבנן סברי לא הוי פשיון אלא אם כן פשה על השיעור שפטרו ממנו: אבל היכא דהוי הנגע כגריס מכוון וחזר ממנו מקצת והלך לשיעורו לא מטמא ליה ר' עקיבא אלא תראה בתחלה והיינו כר' יהודה דהכא דר' יהודה לא איירי אלא בנגע וזה הדרך יש לו פנים: הרי הבאתי אותה הפיסקא כאן עם פירושה מפני שצריכה לפנים: ואין לזוז מפירושה זה כדי' להעמיד הגמרא הזאת השנוייה בספרא שוה לגרסת המשנה: וראיתי בפירושי הרב צרפתי ז"ל שכתב בפירושי התורה [דברים] שהם סותרים דברינו וסותרין הגמרא השנוייה כאן בספרא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע: