ראב"ד על ספרא, תזריע פרשת נגעים, פרק ב ג

שתי שערות עיקרן וראשו משחיר טמא שהרי בנגע הפך לבן. כמה יהא לבנוניתו ר' מאיר אומ' כל שהו דבתר עיקרא אזלינן והוו להו ככולן לבנות. וחכמים אומרי' כשיעור כדי שיהו ניטלות בזוג וכל חד וחד כדאית ליה במס' נדה [נב:]. אמר ר' מאיר שלא יהו בני אדם מדמין שבגולם הם נידונין אלא חזר שער לבן טמא ושאינו לבן טהור. כך נראה לי פירושו שחזר ר' מאיר ואמר מן התורה ודאי אפי' כל שהו טמא דבתר עיקרא אזלינן מיהו כדי שלא יהו בני אדם סבורין שבכהן בור הם נדונין שאינו יודע הלכות נגעים לפי שלפעמים שלא יראה לובן העיקר ויהיו סבורין לומר דשער שחור טמא אותו. לפיכך נאמר לכהן שלא יחליטנו עד שיהא חודו העליון של שער לבן אלא יעמוד בהסגר ואם עמד בעיניו שתי שערות ישתוק ממנו. ואי קשיא לך הא דאמרינן לקמן בסוף נתקים טהור הוא וטהרו הכהן לפי שאם אמר הכהן על טמא טהור שאינו טהור. התם שכבר בא עליו שם מוחלט ואם בא הכהן לטהרו ומחליטו בחנם אינו טהור אבל אם לא נקרא עליו שם מוחלט לעולם לא יהיה מוחלט עד שיחליטנו הכהן ואם ישתוק יהיה טהור עד שיטמאנו כדדרשינן לעיל שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן: